רשומה קשורה ל-מכתב: T-S 13J14.20

Jacob Mann, The Jews in Egypt and in Palestine under the Fâtịmid Caliphs (Ktav Publishing House, 1970), vol. 2.

לאחר כן בא שלוחו אל מושב אדירנו ונכבדנו כק מרנא ורב'
נתנאל הכהן הפחה השר הנכבד [י]חייהו אלהים ויברכהו ועמו אחד
מהשבויים במנחה אליו וקבלו מי[די]נו בסבר פנים יפות ושלח
אל אדונו מנחה יותר מדמיו פעם וחצי לאחר כן שלח השבוי
הא[ח]ר אליו ושקל לו הדמים שלו שלשה ושלשים [זהובים] ושליש זהו[ב]
וכסה והלביש ונתן צדה לשניהם לדרך ושלחם לאחר שנתן שכר
הספינה והלכו אל ארצם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה
עמם ו[לא ה]טריח הקהל בשבילם אפילו בככר לחם אחד והרבינו
לפני אלהינו התפלה [ע]ליו במעמד כל [ה]קהל אפעל[פ]י ששמנו חובה
עלינו בכל שבת ושבת בשתי הכניס[יו]ת שנתפלל עליו במעמד
להקותינו ולא נעדירה את שבחו גם בראש מרנא ורבנא דויד הלוי
זקן הדור השר האדיר פאר שתי הפא[ו]ת בן רב יצחק נע והאלהים
בחסדו ישמע תפלותינו בעדם כי הם כשני מאורים בארצנו גם
בארצכם יחיים אלהים גם [יוסי]פה [על] חנם חן ועל כבודם כבוד
ויהי אחרי כן באה השמו[עה] כי יצאה ספינה לאחד הערביים
והוא גבארה בן מכתאר ו[בה] עשרה יהודים מארץ אנטאליה
ובאה [אל] מקום נודע רמאדה בדרך מערב ולא האמננו לדברים
עד א[שר] בא מכתבם אלינו ואל הזקן מר רב נתנאל הכהן
[יחי] לעד יגידו בו כי הם עשרה וכי נלקח מהם ממון רב ולמאד
[צערנו ו]מאד בכינו ואמרנו אוי מה גרמו חטאינו ומה גלגלו עונותינו
[כי כן] יפלו אחינו בשביה . . . [ק]שה ממיתה ומחרב ומרעב
. . . . . . . . . . . . . . . הנגף והמשחית
. . . . . . . . . . . . . . . ם קול נוגש
. . . . . . . . . . . . . . . . . .

Joshua Holo, Byzantine Jewry in the Mediterranean Economy (Cambridge University Press, 2009).

Recto

Afterwards, his messenger came to the residence of our luminary and reverend, the honorable man of holiness, teacher and rabbi,
Nethaniel ha-Kohen, most honored leader and prince, may God sustain him and bless him. And with him was one
of the captives [sent] to him as a gift. He received him from him graciously, and then sent
his master a gift two and one-half times his value, after which point he sent the other
captive to him and he paid him [the standard rate of] 33 1/3 go[ld pieces].
Then he sheltered, clothed and gave the two of them provisions for the road and sent them on their way, after he had given them the fare
for the passage. They set off for their land, happy and light of heart, on account of all the kindnesses that he bestowed
upon them. He did n[ot] burden the community on their account – not even for a single loaf of bread. So we augmented
our prayers before the Lord on his behalf, in the presence of the entire community, even though we, in the process, placed an obligation
on ourselves to pray for him every week in the two synagogues, in public,
as per our statutes. But, let us not neglect the praise also due to the head [of the community], our teacher and master, David ha-Levi
the elder of the generation, the magnificent prince, the glory of the two groups, the son of the honorable R. Isaac, may he rest in peace. May God
in his lovingkindness hear our prayers on their behalf, for they are as two lights in our land as well as in
yours. May the Lord sustain them and [heap] grace upon their grace and honor upon their honor.
Now, it happened after this that news arrived of the departure of a ship belonging to of one of the Arabs.
named Jabarah b. Mukhtar, and on it were ten Jews from the land of Attaleia.
It had come to the place known as Ramadah, while sailing westward. We did not believe the news
until their letter came to us and to the elder, our noble teacher and master Nethaniel ha-Kohen,
[may he live] on. They said in it that they are ten [captives] and that much wealth was taken from them. Much
have we cried for them, saying “Alas! What have our sins caused and our iniquities set in motion,
such that our brethren should fall into captivity, [which is] harsher than death, destruction or hunger?”
… he who smites and slaughters
… the voice of [the] oppressor

T-S 13J14.20 1r

Recto

T-S 13J14.20 1v