מכתב: T-S 13J13.28 + T-S AS 120.62
מכתב T-S 13J13.28 + T-S AS 120.62תגים
תיאור
Letter from Shelomo b. Yehuda, the Palestinian Gaon, to Sahlan b. Avraham in Fustat, approximately 1030, regarding the ongoing conflict between the Rabbanites and the Karaites. Among many other things, he recounts the result of the petition to have the two members of the yeshiva freed from prison "You sought intercession before the caliph and the vizier [mi-lifney ha-malkhut u-min ha-rozen], may they live eternally, in the matter of freeing the prisoners, may God bring them out into the light. We were hoping for their release from darkness and shadows and for their bonds to be sundered, but lo and behold, documents [ketavim] have come from Damascus [saying] that they are still in prison, although their chains and yokes have been removed. But their jailers are punishing them daily, and they are suffering. May the King of Glory send his word, heal them, and take them out into the light, and may [the government of ficials] come to see [the prisoners'] righteousness." (Information and translation from Rustow, The Lost Archive, 251-54).
Edition: גיל, משה
Translation: Rustow, Marina (in English)
T-S 13J13.28 1r
תיעתוק
משה גיל, (634–1099) ארץ-ישראל בתקופה המוסלמית הראשונהv (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1983), vol. 2.א
- ליקירינו וידידנו כב גק מור סהלאן ראש כלא ישמרהו צור ומכל רע יהי נצור
- ביר אברהם החבר נע קדמו מכתביי אלי ידיד שצ הודעתי בם כי געו כתבם
- והחזק באשר עשה ובאשר התחזק הוא וכל אנשי כניסתו והחזקתי טובה למו ואישרתי
- כח אל[ ] יגמל[ם] גמול טוב וישלם פעלם ויהי משכורתם שלמה מעם יי אלהי ישראל
- [נז]קקתם ב[ ]לקוו[ ] מלפני המלכות ומן הרוזן יחיו לעד בהצלת האסורים יו[צי]אם
- אלהינו לאור והן נשלחו א[ ]ם והיינו מקוים יציאתם מחשך וצלמות ונתוק מוסרותם
- והנה כתבים באו מדמשק כי עודם בבית הכלא אך המוסרות והמוטות הוסרו מעליהם
- אבל הפקידים עליהם בעונש בכל יום והם חולים מלך הכבוד ישלח דברו וירפאם ויוציאם
- לאור ויראו בצדקתם וכתוב בם כי [נ]של[ח] להם פיתק מאת עדי בן מנשה הניכר בן אלקזאז
- כתוב בו תניי כי ישבעו ביי ובחיי המלך יחי לעד כי לא יקראו בשם חברים ולא ישרתו
- את בית ישראל בכל ארץ ישראל בשרות גדולה או קטנה לא במשפט ולא בזולתו וכי
- השיבו אנחנו רוצים לשמוע דברי הפיתק הזה מפי כותבו ונשיב לפי מה [ ] וכאשר
- עמדנו על דבריו נוסף יגון על מכאוב ואמרתי אוי נא לי כי יסף יי יגון עוד [על] יגוני וג
- נק[וה] לאור והנה חשך וג עודיני אבך על השמועה הזאת ו[היי]נו מקוים כי יביאו
- מדמשק תשובות למכתבים שנכתבו מאת הזקן החשוב מהרב נתנאל הכהן הנקוב
- אבו אלברכאת שצ יהי אל עזרו ומהרב מבורך השר ביר עילי ננ הנקוב אבו אלפצל באשר ראו
- מכתבים אשר באו מדמשק והוליכני איש מהזקנים בימים האלה בימי הסתיו והשלג והקור
- ואני זקן כבר אין בי כוח להלך מן הבית אל ה[שו]ק כי כשל בעוני כוחי אף כי אובל אל דמשק ולא
- אדע אם יק[רה] אסון ואם בנימין הצד[י]ק [נ]תירא עליו אבינו יעקב עליו השלום אשר זכות שניהם
- [גד]ולה לפני יי אף כי אנחנו החוטאים [והנה] באו תשובות נראים כח[ול]מים (?) על הולכתי אף כתוב
- בהם תניים קשים אפילו האדונים לא יתנו כמותם על עבדיהם וכללם כי לא יזכר החרם בהר הזית[ים]
- וכי יבדלו להם הקראיין חנות אחד בשוק היהודים לשחוט ולמכור ב[ש]ר בלא בדיקה באין איש רואה
- וכי שאר הטבחים אם יבוא להם שה הרה או פרה לא ימכר אות[ה לאחד מן] היהודים וכי אם יהיה ה[חג]
- שלהם לא יבוא עם הרבנים וירצו לחלל בו ולפתוח את חניותיהם [לא יהיה דבר] לרבוים עליהם וכי [החברים]
- האסורים לא יבואו לא בעיר הקדש ולא ברמלה וכי יכתוב כתבים [ _____] א | ב וכל חבר והשר[ים] |ערבים
- ויעידו עלי ועל הזקנים כי אנחנו ערבים בדברים אלה ההיתה זאת [בי|מיכם _______|וג עליה לבניכם ספרו וג
- השמיעו על ארמנות באשדוד ועל ארמנות בארץ מצרים וג[ הנר|אה כדבר הזה או | הנשמע כמוהו
- וכבר נתתי את נפשי בכפי // ולא אכנס בתניי באחד מן התניים| וכן החברים ________________________| // ובטחתי בבוראי אולי יעשה לנו ככל נפ|לאותיו וראוי לך ידידינו להתפלל לאלהינו
- ולהתחזק ולחזק ולאמץ כוח לכל מי שתדע כי יעמוד בדבר |אוליי ילקחו לנו |אגרות מלפני המלכות
- יגוננה אל אל רמלה ואל דמשק שלא יכריחו אותנו לכנס תחת | זה התניי | והאגרות אשר | זכרת ואשר
- זכרו אחינו לא נראת להם שלילה ולא העת ארוכה כי לא נכחד מכ|ם כי גם | הז[קנ]ים בר[מלה] ובדמשק [ ]
- ביי אלהינו אנו נשענים ואשר תעשה ותעשו בדבר הזה הוא לכל י|שראל _| והקרובים והרחוקים ושלומך [ושלום]
- אחיך ושלום מסרפך וכל קהלך קטון וגדול ובעוונותיי רפו ידיי | ולא נשאר בי כוח לכתוב גם לא לקרוא אשר
- אשאל לכתוב משמי מטירוף | הלב וטירוף הדעת מהצרות אשר אפפוני
- | ומהרעות אשר ביעתוני המקום יחון וירחם
(right margin)
- ויוציא
- מצרה לרווחה
- למען שמו
- ולמ[ע[ן בריתו היות
- כי לא הרעות[י]
- את אחד מהם
- ולא הטרחתי
- וגם לא לקחתי
- כופר והוא עד
- ונאמן עליי
- ולמאד קצתי
- בחיי ונקטה
- רוחי וכבר
- כתבתי אל מר רב
- [י]שי החבר ומר
- רב שמואל גם
- קדמו מכתביי
- אל החבר מר רב
- אפרים הכה[ן]
- שצ ואל מר ר[ב]
- יפת ראש הקה[ל]
- ואל אחינו
- מר רב יעקב
- הכהן אל מר רב
- נתנאל תתוועדו
- יחד מקום
- יעזור אתכם
- ויהיה עם פיכם
- ויוריכם דרך
- הישרה
- וצליחכם בכ[ל]
- אשר תעזו
- ועקב שלום
(near the top of the page, in the hand of Abraham son of the Gaon)
- שלמה
תרגום
Marina Rustow, Heresy and the Politics of Community: the Jews of the Fatimid Caliphate (Ithaca: Cornell University Press, 2008).Rustow, Heresy, pp. 215-218, partial translation
5-12) You sought intercession before the caliph and the vizier, may they live eternally, in the matter of freeing the prisoners, may God bring them out into the light. We were hoping for their release from darkness and shadows and for their bonds to be sundered, but lo and behold, documents [ketavim] have come from Damascus [saying] that they are still in prison, although their chains and yokes have been removed. But their jailers are punishing them daily, and they are suffering. May the King of Glory send his word, heal them, and take them out into the light, and may [the government officials] come to see [the prisoners'] righteousness. [They had been offered release, on condition that they] swear by God and by the life of the caliph, may he live eternally, that they will never again be called by the title ḥaver and never serve the house of Israel in all of Palestine, in greater or lesser service, neither in law nor in any other matter. And [the brothers] responded, “We want to hear the words of this edict [ha-peteq ha-ze] from the mouth of its author and we will answer according to what…” [a small hole in the manuscript follows].
21-25) [The Fatimid government’s edict the Karaite’s set of demanding stipulations against the Rabbanites, about which he complains:] even our overlords [the caliph, vizier, and local governors?] would not make conditions for their slaves as [the Qaraites] have done. The essence of the conditions is that the ban not be proclaimed again on the Mount of Olives; that the Qaraites separate out for themselves one shop in the market of the Jews to slaughter and sell meat without [Rabbanite] inspection or supervision; that the rest of the butchers, if they have a pregnant ewe or cow, not sell it to one of the Jews [consumption of pregnant animals was prohibited under Qaraite law]; that if it is a holiday for [the Qaraites], the Rabbanites not come and try to desecrate it by opening their shops; that the rabbis not exercise authority over them; [and] that the imprisoned ḥaverim come neither to the Holy City nor to Ramla.
28) I have already compromised as much as I can. [above] I will not agree to even one of their conditions, nor will the ḥaverim.
29-31) Perhaps [the notables] will take letters for us to the government, may God defend it, in Ramla and Damascus, [asking] that they not force us to agree to this stipulation. And the letters that I have mentioned, and that our brothers have mentioned, do not seem disadvantageous. Time is short, for it is not hidden from you that the elders in Ramla and in Damascus… [a large lacuna interrupts the sentence]. We rely upon the Lord our God.
33-34) Because of my sins, I have become weak, and there is no strength left in me to write, nor to read that which I might ask to be written in my name.
T-S 13J13.28 1v
verso, right
- لسيدي ابي عمر سهلان راس الكل بن ابراهيم
- اطال الله بقاه وادام عزه وتاييده
verso, left
- ىن محبه الفسطاط ان شاء الله دكان برهون العطار
