מכתב: T-S 13J26.11
מכתב T-S 13J26.11What's in the PGP
- תמונה
- 1 Transcription
- 1 Translation
תיאור
India Book (IB) IV,44 (ח46). Letter from a certain Yaʿaqov, probably in Lucena, to Ḥalfon b. Netanʾel ha-Levi, in Cordoba. Yaʿaqov, who is otherwise unknown, writes regarding a dispute with Ḥalfon over the sources of a halakhic ruling, whether one should refer back to the talmud directly or to the geʾonim. Also includes ad hominem attacks. Yaʿaqov sought to bring the dispute to arbitration before Ibn Migash and Yehonatan Ben Ghiyat. Faded and difficult to decipher, in addition the usual problems of vagueness on matters well-known to both sender and recipient. (Information from Friedman and Goitein, India Book vol. 4).
ח46 מכתב מאת ר' יעקב אל חלפון על מחלוקת בעקרונות הפסיקה כנראה אליֻסאנה חומר הכתיבה: נייר; מידותיו: 19.4 x 28.7 ס"מ. פורסם אצל גיל ופליישר, ריה"ל וחוגו, עמ' 302–306. תרגום הרוב וביאור אצל גויטיין, חינוך, עמ' קסז–קסט, ועל פיו רוב התרגום לקטעים הללו שלהלן. חלקים גדולים של כתב היד מטושטשים עד שקשה ביותר לפענח את הכתוב שם או להכיר שיש שם כתב בכלל. את הטקסט שלהלן העתקתי על פי העתקתו של גויטיין ועל פי תצלום שבעיזבונו. אף על פי שלא צוין הדבר, מתברר שזה תצלום אולטרה-סגול. ראיה לכך בציון מספר כתב היד, שהספרן רשם אותו על גבי כתב שרואים אותו רק בתצלום, אבל למסתכל בכתב היד ללא עזרים מיוחדים נראה כמקום ריק. בשלב מאוחר של המחקר הואיל ד"ר בן אות'וייט, מנהל היחידה לחקר הגניזה על שם טיילור-שכטר, לשלוח לי תצלום אולטרה-סגול דיגיטלי. הכותב פלוני ר' יעקב שולח מכתב נרגז לחלפון, שישב בקורדובה, בעניין מחלוקת בין השניים. המחלוקת עסקה במקורות שעל פיהם יש לפסוק הלכה, והייתה קשורה בדין של מר נתן אחד. חלפון מתגלה כתלמיד חכם הנושא ונותן עם תלמידי חכמים אחרים בדברי הלכה. ר' יעקב טען שאין לפסוק את ההלכה אלא מתוך עיון עצמאי במקורות התלמודיים. מדבריו משתמע שלשיטתו של חלפון יש לפסוק הלכה על פי הוראותיהם של הגאונים. גם נלמד ממכתבו שההתכתבות בין השניים הייתה חריפה וכללה עלבונות אישיים חמורים. ר' יעקב ביקש להביא את המחלוקת לבוררות לפני אחד משני חכמים, הר"י אבן מיגש שבאליֻסאנה וחכם בלתי ידוע לפי שעה, ר' יהונתן בן גִיַא̇ת. העניין כולו, לרבות זהותם של יעקב מחבר האיגרת – שאין הוא לדעתי אותו יעקוב שכתב את תעודה ח44 ותעודה ח45 – ושל ר' יהונתן בן גִיַא̇ת ומהות המחלוקת, נידון בפרוטרוט במבוא.1 פרטי הוויכוח בדין מר נתן הנזכר מעומעמים. כיוון שהעניין היה ברור למתכתבים, רמז לו ר' יעקב, כמקובל, בסגנון של 'הוא אמר כך והוא אמר כך' וכיוצא בזה, ובגלל קשיי הפענוח והתרגום אין אנו מבינים תמיד מי אמר מה למי ועל מה. מתוך הדברים לא נהיר אם חלפון פסק הלכה במעשה או היה מעורב בו עצמו כבעל דין של מר נתן – אפשרות שאכן מתקבלת על הדעת.
תגים
Editors: Goitein, S. D.; Friedman, Mordechai Akiva; Ashur, Amir
Translators: Goitein, S. D.; Friedman, Mordechai Akiva; Ashur, Amir (in Hebrew)
T-S 13J26.11 1r
recto
- יא מולאי אלאגל וסידי אלאפצ'ל אדאם אללה עזך ורפעתך קד ורדתני
- כתבך אלסארה אלמבהג'ה מן קרטבה ווקפת עלי מא צ'מנתה פיהא
- ומא אכדת פי תביינה עלי מא ג'הלתה מן אמור אלמולי וטולת
- פיהא פקד כאן מן אלואג'ב אן נביין עליך אני גיר ג'אהל במא אשרת
- אליה וכאן נתבת פיך מא קאלה אלתלמוד הרי זה בא ללמד ונמצא
- למד ואנת אעזך אללה כפי ענך אלאצל ואכדת תסתצ'הר עלינא
- במא קאלוה אלגאונים ולו פהמת אלאצל וערפת מכאנה פי אל
- תלמוד ווקפת עליה ואלתפתה ליס כאן תקע פי שי ממא וקעת
- פיה לאן אלגאונים לם יקולוא דלך אלא עלי אצול אן אצלהא אל
- תלמוד ואסתגנאו //הם\\ ען שרחהא לכונהא ביינה פלמא כפי ענך
- אלאצל ודלך פי אכ'ר מציעא ובעצ'ה פי גיטין אסתצ'הרת עלינא
- בתטול כלאם פארג לא מעני לה ולא אצל בל שושת אלכלאם
- וקד כנת כתבת לך כתאב והו גואב אלכתאב אלאול וביינת
- לך פיה אנך גיר ברי מדין אדם ודין שמים וערפתך פיה אן לם
- יכן מקצדי פי מא כתבתה לך פי קצ'יה ר' נתן שי ממא
- צ'נתה עלי אלא לפנים משורת הדין ושח אן יקע פי גאנבך
- מא קד וקע פי שי לא קימה לה פט'נת אנת בי ט'ן פאסד
- ואכדת תנאצ'רני וכנת עלי אני אנפדה אליך חתי ורד
- עלי אלכתאב אלתאני אלדי כתבתה לילה ספרך וקלת
- לי פיה חברת לך הדה אלפואיד לתכן פי ידך עדה
- תג'דהא לידך יאסרה מתי אחתג'תהא ועלם אללה
- אן הדא אלכלאם מא ט'נת קט עליך אנך תצ'ן עלי נפסך
- הדא אלצ'ן ולא אן נכון אנא ג'אהל פי הדא אלמקדאר
- ולם יחוגנא אללה אלי קול גאונים אלא נצ'ר אלתלמוד
recto, right margin
- וכשף אצולה אליס כאן ⟦הדא⟧ יקבח הדא עליך יא רייס אבי סעד אן תקול לי ארסלת לך פאידה ותערף אנת
- אני קד וקפת עלי אצולהא פי אלתלמוד ואנת לם תקף עליהא פמא אכשית אנך תכון גיר מציב פי
- כלאמך לכפי אלאצול ענך ולכן על כל פשעים תכסה אהבה פלמא וקפת עלי כתאבך אלתאני וראית
- מדהבך פי נפסך ופינא נחן אכפית אלכתאב אלדי עולת נרסלה אליך ואסתגנינא ען מנאצ'רתך
- לכוני לך פי עינך מנזלה תלמיד ואדרכנא אלשח פי ⟦כתא⟧ ג'אנבך
recto, top margin
- אן נִכפי כתבך
- ולא נוקף עליהא
- בשר ללא ינכשף
- עלי ענדהא אתם
- ואן תצל בסלאמתך
- ותכתאר מן שית
- יכון מוכיח אמא
- מולאי אלרב ש''צ
- ואמא מולאי ר'
- יהונתן בן גיאת ש''צ
- יקף אחדהמא
- עליהא ויקף עלי
- כתאב אן ארדת
- ארסאלה אליך
recto
- אדוני המפואר ביותר ומרי הנכבד ביותר יתמיד ה' את ירך ומעלתך. הגיעו אליי
- מקורדובה מכתביך המשמחים, המרנינים, ונתתי את דעתי על מה שכללת בהם
- ודברי האל, שהתכוונת לבאר לי, מפני שאין לי ידע בהם, והארכת
- בדברים. ומן הראוי שאבהיר לך שאין אני חסר ידע במה שהערת
- עליו. ואני מקיים בך את דברי התלמוד הרי זה בא ללמד ונמצא
- למד. ואתה, ייתן לך ה' יקר, נעלם ממך המקור. והתחלת להביא נגדנו ראיות
- ממה שאמרו הגאונים. ולו הבנת את המקור וידעת את מקומו
- בתלמוד וקראת אותו ושמת לב אליו, לא היית נכשל בשום דבר ממה שנכשלת
- בו. כי הגאונים לא אמרו כך אלא על פי כללים שקבע
- התלמוד. ולא מצאו צורך לבאר אותם, מפני שהם ברורים. ומאחר שנעלם ממך
- המקור, והוא בסוף מציעא ומקצתו בגיטין, הבאת לראיה נגדנו
- אריכות דברים בטלים שאין להם שום משמעות ולא מקור, אלא שיבשת את הדיבור.
- וכבר כתבתי לך מכתב, היינו תשובת המכתב הראשון, והסברתי
- לך בו שאינך פטור מדין אדם ודין שמים. והודעתיך בו שלא
- הייתה כוונתי במה שכתבתי לך בדין של ר' נתן שום דבר ממה
- שחשדת בי אלא (הייתה כוונתי) לפנים משורת הדין ומחשש פן תיכשל
- במה שכבר נכשלת – בדבר שאינו שווה כלום. וחשדת בי חשד בטל
- והתחלת להתווכח עמי. וכבר עמדתי לשלחו אליך והנה הגיע
- אליי המכתב השני שכתבת בליל נסיעתך, ואמרת
- לי בו: 'חיברתי לך את ההערות (המאלפות) הללו, כדי שיהיו בידך כלי עזר
- שתמצאנו על ידך נוח לשימוש כל אימת שאתה זקוק לו'. וה' יודע
- שבדיבור הזה מעולם לא חשדתי בך, שאתה תחשוב על עצמך
- מחשבה כזאת, ולא שאני אהיה בעיניך בור במידה כזאת.
- וה' לא הצריך אותנו לדברי גאונים אלא לעיין בתלמוד
recto, right margin
- ולגלות את כלליו. כלום לא היה זה מגונה בעיניך, ה'רייס' אבו סעד, שתאמר לי: 'שלחתי אליך דבר מועיל'?! דע לך
- (2–3) שאני עמדתי על הכללים בתלמוד, ואתה לא עמדת עליהם, ולא חששת שמה שאתה אומר יהיה שגוי משום שנעלמו ממך המקורות. אבל על כל פשעים תכסה אהבה. ואולם כאשר קראתי את מכתבך השני וראיתי
- כיצד אתה נוהג בעצמך ובנו אנחנו, גנזתי את המכתב שהתכוונתי לשלוח אליך וויתרתי על הוויכוח אתך,
- כיוון שאני אצלך, בעיניך, בדרגה של תלמיד. וההתחשבות כך הביאה אותנו (= אותי)
recto, top margin
- לגנוז את מכתביך
- ואיני מראה אותם
- לשום אדם, כדי שלא יימצא
- בי בגללם חטא.
- ואם תגיע הנה בשלום,
- תבחר מי שאתה רוצה
- שיהיה מוכיח, אם
- אדוני הרב ש"צ
- אם אדוני ר'
- יהונתן בן גיאת' ש"צ,
- אחד משניהם יקרא
- אותם ויקרא
- (את ה)מכתב שהתכוונתי
- לשלוח אליך.
T-S 13J26.11 1v
Verso
- חיניד תערף מא חמלתה פי גאנבי וגפותני פיה ואסתג'הלתני ואתית
- פי אכר אלשי בכלאם אשג מן הד'יאן אלמברסמין ונפתח לך אלתלמוד
- ותקף עלי מא פאתך פחיניד יכן לי ענדך מן אלחק מא אפתי בה
- אחדהמא וכיף במא חלפת לך ואללה הו אלעאלם מא כאן גרצ'י פי דלך
- אלא שח פי ג'אנבך אלדי ודין ישר' לו תחקק ענדך גמיע מא וקע
- פי דלך מן אלכשפאת ואשיא לא ימכן דכרהא לקד כאן תפדיהא
- בנפסך פקלת לך נרא מן אלראי אן תרסל שי למ' נתן יבדל בה
- חאלה ולא יקע פי מא וקע גירה וגירה וגירה אכתר מן עשרה
- אנפס פט'נת בי ט'ן פאסד ואכדת תנאצ'רני ובעד הדא קד חלף
- מ' נתן בימין גליט' בחצ'רה אקואם כתירה אן מא קאל לי אלא אקצ'י
- חאג'תי ואנחאל עליה לאן קאל קלת לה קד חצל לי ענדה שי ונריד
- נג'רה מנה פי נפקה ונריד אן תעטיני הדא אלשי נבדל בה חאלי ונכתסי
- בה פאד רצ'י בהדא קאל אנא אגנא נפס מנה במא עטאה אללה
- והדא הו תשביה מע כל מן ג'לט פקאל פלאן קד ג'אג' עלי אלנאס
- כלהם ואעטי למסתחק וגיר מסתחק ואנא אלמנחוס לם יעטני
- מתעי ושי כתיר והו מעד'ור ואן קדר אללה באלאגתמאע פיתביין לך
- אלשי אלדי אוג'ב לי אן נכאתבך פי דלך ושלומך אדוני ויקירי יגדל ולעד
- לא יחדל
The Same Direction
- החכם המופלא השר המעולה ר' חלפון הלוי שומר בריתו הנכסף
- בר כבוד החכם והנבון ר' נתנאל ז''ל למראיתו יעקב
verso
- באותה שעה תדע כמה תקפת אותי שלא בצדק וכמה נהגת בי בגסות והחזקת אותי לעם הארץ. ואמרת
- בסוף העניין דיבור פגום יותר (?) מדברי ההבל של המטורפים. ראפתח לך את התלמוד
- ותקרא מה שנעלם ממך. אז תהיה חייב לי מה שיפסוק
- אחד משניהם. על אחת כמה וכמה מה שנשבעתי לך. נשבע אני באלוהים, הוא היודע, לא הייתה כוונתי בזאת
- (5–6) אלא להתחשב בך, כי – נשבע אני בדת ישראל – לו התבררו לך כל הביזיונות ודברים שאי אפשר להזכיר אותם שנעשו בזה, היית מסתלק מהם
- בעצמך. לכן אמרתי לך: מן הראוי, לדעתי, שתשלח סכום של כסף למ' נתן, כדי שישנה לטובה בו
- את מצבו העגום ולא יפשוט את הרגל/יצטרך לבריות כמו שעשו זולתו וזולתו וזולתו, יותר מעשרה
- בני אדם. ואתה חשבת עליי מחשבה בטלה, והתחלת להתווכח עמי. ולאחר מכן נשבע
- מ' נתן שבועה חמורה בנוכחותם של אנשים רבים, שאמנם אמר לי: 'טפל
- בצורכי', והוא הטעה אותו, כי אמר, אמרתי לו: הוא כבר חייב לי סכום כסף, ואני רוצה
- ליטול אותו ממנו על החשבון בשביל הוצאות, ואני מבקש שתיתן לי את סכום הכסף הזה, כדי שאשנה בו לטובה את מצבי העגום ואקנה בגדים
- בן. וכיוון שנתרצה בזה אמר: אני נדיב–לב יותר ממנו במה שנתן ה'.
- וזאת היא השוואה אצל כל מי שהפריז ואמר, 'פלוני היה נדיב (?) כלפי כל הבריות,
- ונתן למי שמגיע לו ולמי שלא מגיע לו, ואני המסכן לא נתן לי
- את ממוני, והוא דבר/סכום כסף גדול'. ומחול לו. ואם גוזר ה' שניפגש, יתברר לך
- הדבר שהייתי צריך לכתוב לך בזאת. ושלומך אדוני ויקירי יגדל ולעד
- לא יחדל.
verso, address
- (אל) החכם המופלא השר המעולה ר' חלפון הלוי
- בר כבוד החכם והנבון ר' נתנאל ז"ל.
- (מאת) שומר בריתו הנכסף
- למראיתו יעקב.