מסמך משפטי: BL OR 5566D.24 + T-S 10J16.8
מסמך משפטי BL OR 5566D.24 + T-S 10J16.8What's in the PGP
- תמונה
- 1 Transcription
תיאור
טיוטה של זיכרון דברים בעניין המחלוקת עדן, קיץ שנת 1131 לערך גויטיין תיאר מסמך זה כדלהלן: בביאור למסמך זה [...] יתברר כי אינו המשך ישיר של מס' ד5 (תעודה ח8 – מע”פ), לא רק משום ש־ד5 הוא העתק נקי, טופס רשמי ומסודר, בניגוד לטיוטה שלפנינו, אלא מפני שמתוכן העניינים יוצא בבירור, שהרבה דברים התרחשו בין מה שמסופר במס' ד5 לבין מה שמתואר כאן. כזכור, מס' ד5 מתייחס לתקופה שלפני בואם של 1 וממצרים. הסוחרים הזרים, שהגיעו אל עדן מהודו )כגון חלפון הלוי בר נתנאל( באותה תקופה הגיע 'נשיא פרסי', בן־דוד של ראש הגולה, אל עדן, והציבור התימני קיבל אותו בכבוד ומסר לו את הנהלת בתי־הכנסת והעניינים הדתיים. הוא ביטל את הזכרת ראש ישיבת 'גאון יעקב' של ארץ־ישראל, שמושבה היה אז בבירת מצרים וכן את ה'רשות' שלו שנזכרה בתפילה ובכל המסמכים המשפטיים. ממס' ד6–7( תעודה ח7 – מע"פ( ניכר, שבבוא הסוחרים הזרים, עשו הללו מעשים ִ נגד ה'נשיא', שעוררו את חמתו וגררו אחריהם צעדים חמורים מצדו. בקיצור, קלחת של קנוניות ו'מחלוקת' שייבשה את חיי הקהילה. מס' ד6–7 מגלה, איך נסתיימה המחלוקת בוויתורים מכל הצדדים ובייחוד בהודאה בטעות מצד חלפון הלוי בר נתנאל, ראש סיעת הסוחרים הזרים. מסמך זה שופך אור נוסף, ובמידה מסוימת – חדש, על מצב הדברים בתימן: ההנהגה המקומית הייתה חזקה ובלתי תלויה יותר בשני המרכזים היהודיים שבבבל ובמצרים. הדבר עולה ממסמך זה בחדות, יותר מכפי שהיה אפשר להבין משני המסמכים הקודמים. לפי גויטיין, חלפון הוא שכתב את תעודה ח7. אולם, לדעתי, חרף דמיון מסוים לכתבו, ניתן לקבוע שאין הוא הכותב. מלבד השוני בצורת הכתב יש גם הבדל גדול בלשון, ובמסמך זה כתיבים ושימושי לשון צפון־אפריקניים ועממיים שאינם הולמים את כתיבתו. אמנם ייתכן שהוא הכתיב את הדברים; ראה להלן, עמ' 36 ,הערה 79 ,ובביאור שלאחר התעודה. הכתב של המסמך דומה לכתב של תעודה ח8 ותעודה ח9 (שאולי נכתבו על ידי יוסף בן עזרא), אולם תעודה ח7 היא טיוטה, הכתובה ברשלנות מסוימת, ועובדה זאת יכלה לגרום לשוני בין הכתבים וקשה לאמת את הזהות. ראה עוד את ההערה לשורה 3 ,16 במקור.
תגים
Editor: Goitein, S. D.
T-S 10J16.8 1r
א
- ולמא כאן יום אלסבת תאני יום אלכלאם אשתמעו גמיע אצחאבנא
- אלגרבא וגאו אלי ענד אלשיך אבו סעיד וקאלו לה אש עולת
- אן תפעל פקאל להום לאני וחדי מא יגי מני שי אלא אן תכון כלמתנא
- ואחדה וקאלו לה לאן נחן לא נבריה עלי הדא אן יכורק בנא
- ובריסנא ומן ינתסב אליה ואתפק ראינא גמיע עלי אן נקאומהום
- ובאלכרוג אלי סלאטין אן יוכשף ענא הדה אלנובה והדא אלטלם אלעטים
- [ואתפק ראינא] ובקול לנא פי אלכניס יא מעאשר ישראל לאן
- וצל הדא (!) אלסנה כל גריב וכל כלב וכל סבאג וכל מן ליס לה קדר
- גא אלי הדא אלבלד פי הדא (!) אלסנה מן דיאר מצר ויקול אני ואני
- ולא ידכול אלי ביות אהל אלבלד ולא ידכול אלכניס והום פי מצר
- יאכלון פי ביות אלסמרה ואלקראין ואלהוראסין ... כרג
- אלשיך אלי
אלכניס
- ויסמעו רשותו והו סבב כלאמה אמס ואלתפת אלשיך אבו סעיד
- וכלמה וקאל לה הדא אלדי טרא יום אלגמעה גמיעה תחסנה
- ותרצא וקאל לה מא כונת חאצר וגאלטה פי דלך מגאלטה
- ולמא ראנא לאן נחן גמאעה אן מושתמעין עלי כלמה אן
- ואחדה וגיר טייב אלאנפוס ואלתפת קאל לפלאן אמצי אכלאץ
- האדי אלנובה וחולהא תנחל וקאל לה אלשיך אבו סעיד מן אשתהא
- גיר הדא מן יריד תוסיעהא חרם אללה אלמחלקות ומן ירידהא
- אש בידי מן חלהא אלאמר בידכום וקאל לה תמצי אלי ענד
- אלרייס ותכלמה כלמתין לעל יקול מא פי קלבה מן אלגיץ ומא
- עאד שי גיר הדא וקאל לה אלשיך אבו סעיד מא האדי אלכלמתין
- ערפני איאהא וקאלו (!) לה אן אלשיך יוסף ואבו סעיד אבן גמאהיר
- וסאלם יערפוך איאהא ואנצרפנא מן קודמה
ג
- ובקינא מונתטרין מא יכון מן אלאמר ואדא באלמדכורין
- יטלבו אלאשתמע (!) באלשיך אבו סעיד ואכדו פי אלטריק
- אלי גאנב וקאלו לה אן תקול לרייס כלאם אן יטיב נפסה חתי
- לא יציע גמעה ללנאס וכלאמה ותטייב קלבה וקלב אלשיך בדלך
- וקלת להום מא הו אלכלאם פקאלו לי אן תערפה לאן מא סבב ימין
- אלא אן עז עליך למא אן צעד אלשיך כלף אלמרכב וחלף עליך
- ועלי מבארך ובקול אלחלבי לאן אלשיך קאל לשיך כלף לאן תרהן
- לך גמיע מן וצל פי אלמרכב סוא ברכאת אלחלבי ואן עז עלי
- כמא עז עלי צאחבי דלך ושרט עליהום אן כאן ליס תם אלא
- הדא (!) אלכלמתין אנא נמצי ונקולהא ואלזמה אלמצי מעהום ודכל
- וקל לה לאן הדא סבב אלימין וקאל לה אכראם אן לך אלא תחלף
- בספר תורה באלמצחף קדמי (!) פאן מא כאן אלסבב אלא דא
- להום וכרג ועולת
ד
- וגרא ב(ינהם ועולם
- באלכלאם אלסולטאן וכרגו אלרסול מן ענדה ועא(רפו) אלשיך
- מצמון גמיע מא גרא ולמא כאן אכר אלנהאר מצא אליה
- ואנפדו ואסתדעו פלאן מע בעץ אלגרבא ועאדו פתחו
- אלחדית פאכד אן יקול שבועה או שבועה מן סיני
- עלי צחה מא דכר ותואקפו פי שי יטול שר(ח)הא (!) וקאל לה
- לא אקול שי מן דלך אלא אן וגב אלשרע דלך ותדכור
- דלילה מן אלשריעה או מן דברי רבותינו זכ לב ות פשך
- בדלך וחדר מן דלך אלחדר אלשדיד וקאל (תט)לב אנת
- אן תגלבנא גמיענא הדא לא יכון אבדא ותטאול אלכלאם
- פי דלך וקלנא אפעל אלא מא יוגבה אלשרע פאתתח (=פאפתתח)
- ואחד מן >אל< חאצרין ברכאת אבן חארת וקאל הו קול
- חטאתי ובקולה חטאתי פסך כלאמה מא צאע פקאל
- מא אקבל הדא שי אן יגיב (!) פיה ימין ושבועה וקאל
- פיה חטאתי וקאל לה אלשיך אבו סעיד אנא איצא מא
- אקול חטאתי פי שי לא יוגב עלי פיה חק וקאם וקעד
- וקאל אש האדא אלדי תקול פי מגלסי כאן בית דויד יאכוד
- אחד בגיר חק אש תקול פי גיר הדא אלמגלס וטאל אלכלאם
- פי דלך מנה ומן אלחאצרין אלא אן אעאד וקאל אן אלואגב
- אותק מן הדא ואקל ואגב אן פיה חטאתי ולא אקבלה מנה
- אלא אן אקולה בחק וקאל לה אלשיך אבו סעיד לא אקול דלך
- וענד דלך קאל פלאן חטאתי חרת לם אדכול פי בית אלשיך
- מצמון ולם אערף לי דנב גירה ואנצרפו גמיע
- אלחאצרין ושלום
Recto
- ותמנע אלי אן [כרג
- אלשיך אלא]גל מצמון וקאל פי גמיע אלגרבא שי אן יטול שר[ח]הא (!)
- וגמיע האדא ליס הו מנה אלא מא חומי עלי גמיע אלגרבא
- ולם יכון פיהום מן יורדה ען דלך ולמא כאן יום אלאחד אתפק
- ראינא אן נמציו אולא אלי שיך (!) מצמון ונקול לה אן כאן
- האדי אלאמור גמיעהא מן ענדהא וען אמרה (!) סמע וטאעה
- נסמע כלאמה פי דלך ונעמל בחסבו ומצינא גמיע
- אלי ענדה ואשתמענא בה וכלמה כל ואחד מנא במא אעד מן
- אלכלאם וסאלנה (!) ען האדי אלאמור במא פעל הדא אלרגל
- בנא ען אלתצדיר ואלאש[ת]מע (!) וקאל לאן אנתום תעלמו לאן כלאמי
- מא כונת חאצר פי אלכניס וקאל לנא לאן מא כאן סבב כלאמה אמר
- אלא בסבב אלחלביין תגעלם (?) יגיו אלי דארה ויחצור [=ויחצרו] מעה