Letter: T-S 13J19.16

Letter T-S 13J19.16

Input date

In PGP since 1988

Description

Letter from Shelomo b. Yehuda to a personality in Fustat. Dating (Gil): ca. 1030 CE. Describes the aftermath of the excommunication of the Qaraites on the Mount of Olives on Hoshaʿna Rabba in 1029. The Qaraites had demanded that those who declared the ḥerem, who were now imprisoned in Damascus, would "never again be called by the title ḥaver and never serve the house of Israel in all of Palestine, in greater or lesser service, neither in law nor in any other matter” (quotation from T-S 13J13.28 + T-S AS 120.62, PGPID 949). There followed a meeting in the market in Ramla to discuss the Qaraite demands; the gaʾon says that he asked “that the matter be resolved without a stipulation [being placed] either upon or against” the Rabbanites. The Qaraites refused: “Rather, they said, ‘Our time has come! This is the day we have hoped for; we have lived to see it!" (Lamentations 2:16) Then he goes off on a long aside complaining about the Qaraites elders of Jerusalem — in a more intimate tone than in his vatic Hebrew letters: they can't agree on a single point of law ("they differ from each other in school of law, each one forming his own madhhab"), yet they are unanimous in their hatred of the Rabbanites. He refers obliquely and mockingly to Qaraite authors such as Daniʾel al-Qūmisī, Salmon b. Yeroḥam and Yefet b. ʿEli: "They see themselves as ‘lilies’ (shoshanim) and everyone else as ‘thorns’; they consider themselves ‘wise ones’ (maskilim), but they disagree as to who among them is wise.” Some other details of this live polemic session are equally fascinating: the gaʾon complains about their lack of fellow-feeling, and the Qaraites retort that they're the ones serving the state in the interest of the Jewish collectivity: “They should be ashamed. Which of us is obligated to his followers concerning the many laws of Israel that are not written, we or they? But when one mentions this to them, they feel ashamed and say, ‘It is not so. If God, may He be exalted, gave us a high position in the service of power [fī khidmat sulṭān], it was so that our followers might attain their wishes over others.” In response to which the gaʾon drops a short citation from Ecclesiastes (7:15–18) warning against attributing worldly success to divine favor: “[Sometimes a righteous man perishes in spite of his righteousness, and sometimes a wicked one endures in spite of his wickedness. So do not be excessively righteous or excessively wise, or you might be disappointed, and do not be excessively wicked or excessively foolish, or you might die before your time.] It is best to grasp one without letting go of the other.” Then he continues complaining about the Qaraites' lack of fellow-feeling while noting that they nonetheless continue to marry Rabbanites: "They have marked us with the status of one whose prayer God does not accept, but if to them we appear thus, why should they procreate with us or marry us?" He then refers to the continuation of the affair: the Rabbanites had succeeded in blocking the Qaraite demands through the mediation of Fatimid officials: “‘Blessed is the Lord, God of our fathers, who put it into the mind of ’our lord ‘the king’ [cf. Ezra 7:27], may he live forever, and into the mind of our lord the vizier, may God save him, to speak on our behalf and to seek what is good for us, may His name be elevated for all eternity.” Presumably this refers to T-S 13J7.29 (PGPID 1243), a decree of al-Ẓāhir to the governor of Palestine, Anūshtakīn al-Duzbarī, ordering him not to show partiality in his treatment of “the two parties,” a decree issued in response to a petition from the gaʾon's party. Then he goes on to describe how some Rabbanites in Jerusalem had spread a rumor saying that the Qaraites had burnt three Rabbanite figures in effigy on Purim. He sends the elders Abū l-Barakāt Netanʾel ha- Kohen and Abū ʿAlī Muḥsin b. Ḥusayn on a fact-finding mission, and the effigy story turns out to be slander; Abū ʿAlī Muḥsin b. Ḥusayn advises the gaʾon "that I had no way out of this libel but to announce an excommunication on whoever did what was said and on whoever spread slander of non-existent things in order to endanger people.” The gaʾon complies and declares another ban "on a fast day in the majlis in the Jewish market” in Ramla, urging his followers "not to exact retribution on them (the Qaraites) for what they have inflicted upon us.” The assembly answered: “Cast the ban and cast the ban! Behold, we are suffering mightily from the terrible thing they (the slanderers) have said, even though it happened against our will. [Cast the ban] lest a decree [ḥujja] be issued against us [saying] that this happened because of us!” So he did (verso): “we cast the ban and we ended [the affair], but it troubled many of them, since they knew that they were [the ones] bringing this about.” (Information from Rustow, Heresy, 218–26.) There is a copy of the first part of the letter that has survived as well: T-S 13J16.15 (PGPID 7998).

T-S 13J19.16 1r

1r

Transcription

Moshe Gil, Palestine During the First Muslim Period (634–1099)‎ (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1983), vol. 2.

....

א

  1. עלינא מנהם מא גרא וסאל אן יוטרח דאלך ולא שרט לא לנא ולא עלינא
  2. ואוגיב אלי דאלך פלם יקבלו [ב]ל קאלו קד חצל לנא אלוקת אך זה היום
  3. שקוינוהו מצאנו ראינו [פצרבו] בגיר שפקה כהנים ותלמידי חכ מצרובין
  4. מחמולין ויש בוכים צועקים והם שמחים חתי קורי עליהם ואם לא השחק
  5. היה לך יש אם בגנבים נמצא כי מדי דבריהם בם יתנודדו יא לית כאנו האולי אלשיוך
  6. אלדי סאעדוהם עלי אלבאטל כאנו יגעלונא מוגתהדין מתל אצחאבהם אלדין הם
  7. מוכתלפין אלמדאהב כל ואחד מנהם עלי מדהב ואדא גרא בינהם ובין אלרבנין כלאם
  8. אתפקו כולהם כלמה ואחדה להכרית את שמם מן הארץ ויקולו נפלה לא תוסיף קום
  9. נסיו אלקום קול אלחכים והאים יבקש את נרדף ואנה תעאלא מא אכלא רחמתה מן
  10. הדה אלאומה חסדי יי כי לא תמנו וג בלתי חדשים לבקרים וג ואלוקת אייסנא אסתגתנא
  11. רחמנא //חתי//כם מן נסא וצביאן כאנו ציאם לא יאכלו דביחה כם מן רבא שערה אלי וקת
  12. רחם כי אם הוגה ורחם וג ואני כל מא אפכר פי מא גרא אתעגב כיף כאן הדא אל
  13. מועגז אקול מאת יי היתה זאת וג ואשכר אללה ברוך יי אי אבו אשר נתן כזאת
  14. בלב אדוננו המלך לעולם יחיה ובלב אדוננו המשנה //יצליחהו האים// לדבר בשלומנו ולדרוש
  15. טובתינו יתרומם שמו לעדי עד מי שמע כזאת מי ראה כאלה וג אמרו לאים מה
  16. נורא מעשיך הם בטחו בשריהם וסופריהם ועשיריהם והקרובים אל המלכות
  17. ואנחנו בשם יי אינו נזכיר מה נשיב ליי כל תגמולוהי עלינו יא שיכי פי קלבי אש
  18. יוקדת מן קום תגאיאו פי הלאכנא יגעלו אנפסהם אלשושנים וגירהם אלקוצים יגעלו
  19. משכילים והם גיר מותפקין אי מנהם אלמשכיל מא יחתשמו מן מנא אלמופתקר
  20. לצאחבה פי סאיר רסום יש אלגיר מנצוצה נחן או הם קד כאן להם אלכפאיה
  21. פי מא בינהם ובין רבהם מא אדא דכרוה סבילתה יסתחו ויקולו ליס ואן כאן
  22. אללה תעאלא קד געל //לנא// מוצע פי כדמה סולטאן נבלג אצחאבנא שהואתהם פי גירהם
  23. טוב אשר תאחז בזה וגם מזה וג לא נאמן דעוה סו מן גירנא בל קד געלונא פי מנזלה
  24. מן לא יתקבל אללה מנהם דועא ואדא נחן ענדהם בהדה אלמנזלה למא להם אן יתכתרו
  25. בנא או יצאהרונא חראם עליהם דאלך אמא אנא אללה אלעלים אייש כונת אקול
  26. לאצחאבנא אדא סמעתהם יקולו נריד אלפורקה מן האולי אלקום ממא אטהרו
  27. לנא מן אלעדאוה אקול יאכותי לא יחסן הדא ביננא קד וגדנא אלשבטים אלדי
  28. כאנו עובדי עבו זרה מא אמתנעו בית יהודה מן אלמוצאהרה הם אכותנא
  29. אדא לם יכון עלינא שרט יחסן מנא אן לא נכאפיהם עלי מא גרא עלינא מנהם
  30. הדא כלאמי ולקד אשנעו אצחאבנא אנהם צוורו פי אלפור ג אשכאץ ואנהם
  31. אחרקוהם ותשאהדו עליהם פאחצר אלשיך אבו אלברכאת תבוא עליו ברכה
  32. אלקאילין פאנכרו פקבח עליהם וקאל להם אדא כאנת שהאדתכם מן הדא
  33. אלגנס פאנתם אהלכתם אלדוניא וגא צאחבה אבו עלי מוחסן דוכר בכיר
  34. ואכברני ואכבר אלשיוך ואשאר אן לא מ[רד] לי מן הדה אלשנאעה אלא
  35. באחראמה עלי מן פעל מא קיל ועלי מן אשנע במא ליס ליכאטר באלנפוס
  36. ופועל דאלך פי יום תענית פי מגלס סוק אליהוד ואגתמעת אלגמאעה

Translation

T-S 13J19.16 1v

1v

(right margin) verso

ב

  1. אחרמנא אחסמנא שק דאלך עלי כתיר מנהם לעלמהם אנהם כאנו יפעלו
  2. דאלך ואמא מא דכרתה יא שיכי ען אלשכץ אלדי כאן אלאמל פיה מוסאעדה
  3. אצחאבה באלג[מי]ל מא כפאה אנה מא סאעדה חת[י אנ]ה כאן פי כפה אלגיר ותבת
  4. פיה מא קיל ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות אנא
  5. אעלם אנה יראעי אלקוום לאנהם ישדו מנה ויריד אלרגל אן אכון אתדבר בראיה
  6. מא כפאה מא טרא ביני ובין אהל אלעראק מן כותב אן אחוגני אכתבהא בסבב
  7. מא כתבו אלי אלכניסה אלמרסומה בהם יטלבו חקוק כאנת להם לם תזל כותבה אללה
  8. אללה לא תתואנא אן תכתב אלי אלגמאעה אלשאמיין לאן לא תכרג ען רשות אלשאם
  9. וקבלת מנה בסדאגיתי כאנה אראד אן אתבת לה אלרשות פי סאיר מנאפע
  10. מצר יאכדה לנפסה אמא יאכלהא או יתוגה בהא למן יריד ואנא מן כארג אל
  11. קרן בידי ואלצרע בידה ולקד תעגבת יא שיכי מן כלאמך מן תריד תסתצלחה
  12. לא תגצבה אנא מא אגצבתה הו אגצבני ימוה עליי ענדה אני מא אקף עלי
  13. טורקאתה יריד יכונו אלנאס ירגעו אלי ראיה אדא ראא אלנאס מאלו אלי גהה מאל
  14. הו אלי גהה אוכרי חתי יורי אן אלכל מוחתאגין אליה אלאן איש ערבדה גירי אכיר
  15. אליה אלחברייה קד חצלת לה מן ארתצא יחתכם בין ידיה יחתכם ומן אכתאר גירה
  16. מא לה יעתרצה כמא הו כמא גירה בל גירה אעלם מנה ואן כאן אלי אלואגב
  17. מא לה אן יחכם וחדה כמא קאלו אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד ואלואגב
  18. דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה וג ועלי מא ביינו אלסבב אדא חצרו
  19. אלכצום וסמעו כלאמהם ואחצרו דלאילהם ותאמלו קולהם ואגתמעו תלאתתהם
  20. עלי קול ואחד חסן גמיל ואן אגמעו אלב עלי קול וואחד עלי קול עומל עלי
  21. קול אלאתנין ובעד לא יכון בינהם ובין אלכצום שר ואמא ואחד לא יגוז
  22. לאנה לא יומן מנה אלמיל אלי גהה דון אוכרי ומא יכפא ענך יא שיכי אידך אללה
  23. אלחוכם אלדי חכם פי אמר צדיקך אבן אלרקי וגירה מא קד כתבת אליה סרא
  24. ארשדה הו רגל קד אעגבתה נפסה אללה אלעלים אני אנא הודא אחרץ בגמיע
  25. גהדי פי צלאח אלנאס מא יתם לי פכיף מן יכון גרצה יבלג שהואתה אליס קד חמלתה
  26. נפסה אן יטרח לסידי אלשיך אבו דורה מעתרג ענד אלכצום אלי אן כלמוה בכלאם
  27. צעב והו גאלס אללה אלשאהד עליי אן כאן אלשיך אבו דורה דוכר בכייר כתב אליי
  28. אלא וכל כלאמה אללה אללה אחרץ פי אלצולח והודא כותבה תנבי ען כירייתה
  29. אבקאה //אללה// וכותבך הם מתלה תסאלוני מא לא קודרה לי עליה לאן אלעאמה גלבת
  30. עליי לו קולת מא לא יואפקהם מא לקבלו מני לאן מכנו אלכצום פי קלובהם
  31. נאר לא תטפא ומע הדא אלכצום אחרץ פי אלפורקה אכתר מן אלרבאנין
  32. ואני לקד חצלת פי הדא אלאמר מלאם מן אלגהתיין וכדאלך פי אמר הדא אל
  33. חבר אלדי אסא אלי נפסה יגי אלי קום קד אבדלו ארואחהם ואמואלהם
  34. יסתכצמהם וישלי עליהם ועליכם אלכצום ויקולו צהרת אלמגארבה
  35. אפתנו אלשאם ואלמגארבה אפתנו מצר תאלמנה שפתי שקר ואנת
  36. תקול יא שיכי מן תריד אן תסתצלחה לא תסתפסדה אן כאן לא ינצלח
  37. הו אלא באסתפסאד מן וגדתה פי שדתי לא אנצלח אבדא ומתלה חרסה
  38. אללה מא יכפא ענה מא וצא בה סידנא דויד לשלמה ולבני ברזלי הגלעדי וג ....
Image Permissions Statement
  • T-S 13J19.16: Provided by Cambridge University Library. Zooming image © Cambridge University Library, All rights reserved. This image may be used in accord with fair use and fair dealing provisions, including teaching and research. If you wish to reproduce it within publications or on the public web, please contact genizah@lib.cam.ac.uk.