نصوص أدبيّة: T-S Misc.35.48 + T-S Ar.48.121

recto

1. …
2. … הנדרים
3. …
4. … רשויות 
5. …
6. …
7. … מענייהם, והיה להם דיין
8. … ובעלי המחלוקות שביניהם. ואם 
9. … הצד המזרחי עד
10. … אשר ביניהם והוא מסדיר את ענייניהם 
11. … (על פי) סדר קבוע; ואינם מענקים שהם מעניקים כרצונם; 
12. … (וקצבי) רשות סורא נותנים אף הם לישיבה
13. … (רבע) דינר בכל שבוע. כמו כן גם ראש
14. … צוק העתים, והוא משפיע על האנשים בכל מקום אשר ברשותו
15. וברשות חברו בעלי הישיבה האחרת וברשות ראש גלות
16. ומתאר את המצוקה שהם נתונים בה ומבקש מהם כי ישלחו. ויש אשר שולחים
17. אנשי רשות זו אל האחרת ואנשי הרשות האחרת אל רשות זוֹ; ויש אשר ישלחו
18. אנשי רשויות ראש גלות אל שתי הישיבות כאחת ואין הוא מתנגד למעשם זה
19. כשם ששתי הישיבות אינן מתנגדות שאנשי רשותן ישלחו אליו. והיה הסדר
20. הקדום שבין הישיבות שני שלישים כנגד שליש, כלומר אם הגיעו שאלות
21. סתם אל ראשי הישיבות ואתן כספים, חילקום על פי המנהג
22. הנזכר, שני שלישים כנגד שליש; אבל אם הפנה מישהו שאלות וכספים אל אחת מהן,
23. ופירש איזו ישיבה והזכיר את שם בעליה באופן מכוון, לא יתאפשר לאחרת
24. שתהיה לה דעה בעניין זה והיא לא תיקח מן הכספים אף פרוטה. כמו כן, במקרה שהגיעו

verso

1. שאלות…
2. …
3. …
4. פחות מר' …
5. התלמידים…
6. (כפי שציווה) ראש הישיבה בעת צאתם…
7. (ראש) הישיבה, יושבים לפניו, והיא הדרא קמא…
8. (ופניהם) אליו; מהם שבעה דרי…
9. (כל) אחד מהם ראש על י' …
10. ראשי כלא והם הנקראים אלופים…
11. ואפשר שיהיו גדולים מהם בחוכמה…
12. (אף) לא לעילוי שבהם; אבל כדי לרשת את דרגת…
13. ואם נפטר ראש כלה והיה לו בן, ממלא מקומו…
14. ואם היה בקרב החברים אחר שהוק עולה במקצת על הבן, לא ימנוהו ולא
15. יבטלו (את הדרגה) של הבן; והדבר תלוי ברצונו של ראש הישיבה (היכול) למנות
16. ראש כלה את מי שירצה. ויש, כמו כן, שיהיה אדם (רק) חבר ולא ראש כלה
17. והיה רשאי לשבת על פי הסדר הקדום לימין ראש הישיבה, ונפטר והשאיר
18. בן ממלא מקומו, ישימו אותו במקום אביו ולא יבטלו את מעמדו,
19. אף כי לא יוסיפו לו (את התואר) ראש כלה, אפילו היה גדול במקצת (בחוכמה מאביו). כל זאת
20. כדי לשמור על הסדרים הקבועים ולהמציא את דרגתו של כל אדם לבנו, חוץ אם יהיה פחות
21. בחוכמה ונופל ממנו בהרבה, אז יפסחו עליו; אבל אם תהיה בו מקצת (חוכמה) ויהיה ראוי
22. לאחד משבעה דרי ישימו אותו בו; אם לא יהיה ראוי אף לאחד מן הדרי
23. ישימו אותו בין בני בי רב התלמידים, שהם כמו ת' איש, חוץ מע' הסנהדרין,
24. שהם…

recto

1. (אשר סיפר ר') נתן הכהן בן יצחק מתולדות בגדאד; מקצת ממה שסיפרו לו על
2. עניינו של ראש הגולה עוקבא אלדאודי שהגיע (בזמנו) לאפריקיא
3. ואשר (לפני כן) כיהן בראשות (הגולה) במשך שנים רבות, אשר לא עמד על מספרן. וכיהן בימיו כהן צדק בן יוסף (בתורת) 'ישיבה'
4. בפומבדיתא שהיא אלאנבאר בערך ד' שנים, עד אשר נפלו ביניהם
5. מחלוקת וסכסוכים על עניין רשות ח'ראסאן. זאת מפני שרשות ח'ראסאן היתה בראשונה
6. שייכת לפומבדיתא, וממנה היה יוצא אליה הדיין, וכל ההכנסות מכספיה היו
7. מגיעות לפומבדיתא. ורצה עוקבא להוציא אליה דיין מטעמו שישלוט בה
8. ויתפוס את כספיה לעצמו בלבד, בלי פומבדיתא. אך התנגד לזאת כהן
9. צדק ראש ישיבת פומבדיתא. והיו מן התומכים בכהן צדק נגד (עוקבא): יוסף
10. בן פנחס וחתנו בעל בתו נטירא אבי סהל ויצחק, יחד עם מקצת
11. פני העיר, עד אשר הוגלה עוקבא אל מקום הנקרא קרמיסין, אחרי בגדאד
12. ה' ימים, מזרחית לה, סמוך לדרך ח'ראסאן. והיה עמרם בן שלמה
13. ראש ישיבת סורא; שהה אפוא עוקבא בקרמיסין חודשים (אחדים), עד שיצא
14. הסלטאן מבגדאד להינפש בקרמיסין, זאת משום שיש בה שרידי העבר
15. בין ההרים, ובגלל מימיה ופירותיה; וכל כרכום בגדאד ממנה יבוא. מחוץ לה,
16. במרחק כמחצית המיל, מקום הנקרא שפראן, ובו אולם צמוד בשיעור קומתיים חצוב
17. בצלע (ההר) ובו פסל ח'סרו ופסל סירין פילגשו, ולמטה ממנו מתחת
18. לפסל סוס, אף הוא חצוב, והוא חלול. מים יוצאים מההר, נכנסים לפיו
19. ויוצאים מזנבו. והיה הסלטאן רוכב אל המקום בכל יום. וגמר
20. עוקבא אומר להתייצב לפניו ולפנות אליו; והפנייה הראשונה שפנה אליו
21. מצאה חן בעיני סופר הסלטאן, על כן רשם אותה לעצמו; וביום המחרת פנה
22. שוב, בפנייה שלא היתה כראשונה, ורשם זאת הסופר; והמשיך כך
23. שנה שלמה, כל יום היה פונה בפנייה שלא היתה דומה לזולתה, והסופר
24. רשם את כולן. אחרי שנה סיפר הסופר את הדבר לסלטאן, וכי הוא

Adapted from the translation of Israel Friedländer for Posen

[T]he Exilarch ‘Uqba of Davidic origin came to Northern Africa. [He had occupied?] the supremacy for many years, the number of which he [R. Nathan] could not make out. 

Kohen Tsedek ben Joseph had been in charge of the academy in Pumbedita [i.e., Anbar] in his [‘Uqba’s] days for about four years, when a difference of opinion and quarrels broke out between them, on account of the jurisdiction of Khorasan. For the jurisdiction of Khorasan had in olden times belonged to Pumbedita, whence the dayyānim used to be sent thither, and all the tax on her revenues used to go to Pumbedita. ‘Uqba, however, wished the dayyānim to be sent to her [Khorasan] by himself, in order to take possession of her and get hold of her revenues for himself alone, to the exclusion of Pumbedita. 

But Kohen Tsedek, the head of the academy of Pumbedita, protested against it. Among those who assisted Kohen Tsedek against him [‘Uqba] were Joseph ben Phineas and his son-in-law, the husband of his daughter, Netira, the father of Sahl and Isḥāq, together with some of the most prominent men of the land. 

At last ‘Uqba was banished to a place called Karmīsīn beyond Bagdad about five days’ journey to the East, on the way leading to Khorasan, while Amram ben Shelomoh was the head of the academy of Sura. ‘Uqba had been in Karmīsīn for several months when the sultan left Baghdad to take a pleasure trip to Karmīsīn, because there were old monuments . . . and springs and trees, and all the saffron of Baghdad used to come from there. 

Outside of it [Karmīsīn], [at a distance of] nearly half a mile, there was a place called Shafaran, which had a hanging hall of two men’s height in excavated form, containing the statue of Kisra and the statue of Sīrīn, his concubine, and under him [the king] on the ground the statue of a horse, also excavated and hollow, the water which came from the mountain entering through its mouth and flowing out through its tail. And the sultan used to ride to this place every day on horseback. 

Then ‘Uqba made up his mind to place himself before him and to salute him. The first salutation he addressed to him was considered elegant by the secretary of the sultan, and he wrote it down for himself. On the following day he delivered another salutation, which did not resemble the preceding. The secretary of the sultan wrote down this [salutation] too. In this way he went on [for a whole year], delivering every day a salutation that did not resemble the others, and the secretary writing down a[ll of] them. 

After the lapse of a year, the secretary told his story to the sultan, and that he had not duplicated any salutation during the year, and he asked him . . . and the sultan looked at him and considered his words . . . and he granted him this, and he returned. 

This, however, was a heavy [blow] for Netira . . . effort to banish him, and did not stop intriguing until he was banished a second time and [decrees?] were issued publicly against him that he might never enter Baghdad, and in case he entered it, Islam should be more appropriate for him. But no city of the cities of the East could offer him a foothold, and he made up his mind to emigrate to Maghreb. 

And the supremacy remained unoccupied for about three or four years, until it became hard for the nation, and they spoke to David ben Zakkai, who was the cousin of ‘Uqba on their father’s side, in order to appoint him. But Kohen Tsedek did not like his appointment, being jealous of his supremacy, and being afraid on account of what had been done to ‘Uqba. So the academy of Sura appointed him in Baghdad. 

Thereupon he wrote to Sura, to the ordained scholars and to the students regarding this matter, and commanding them to bless him and to acknowledge his supremacy. And the ordained scholars and the “tannāim,” together with all the students, went down from Sura to a place by the name of al-Ḳaṣr, a beautiful town to the south of Baghdad, there being between itself and Sura six miles, this [al-Ḳaṣr] being the town of David ben Zakkai and [the place of] his origin. Then they blesse[d him] and acknowledged his supremacy. 

Despite all this Kohen Tsedek contested his supremacy, and [did not] grant him the least thing thereof, remaining in this attitude for about three years. 

And Nissi, the head of the “Kallah” assembly, [known] as the Nahrawānite, was blind, and he used to mediate between them in order to settle the quarrel during those [three] years, until he once came to him in the night. He used to open every lock by a word [of his?] and he had opened that night fourteen locks closing gates, some of them [on] the doors of Kohen Tsedek, until he stood before him and found him studying in the middle of the night. And Kohen Tsedek was frightened by him and strongly impressed by his coming and the reason of his visiting him. 

And he said unto him: O head of the Academy! I unfastened no less than fourteen locks before I reached you. And he said to him: What do you mean by this? He said to him: I beseech you to bless the exilarch and acknowledge him. And he conceded this to him, and he confirmed his hope and did not disappoint him.

verso

1. לא חזר על פנייה (פעמיים) במשך כל השנה; אז קרא לו …
2. והביט בו הסלטאן ושם לב לדבריו … (וציווה)
3. להביא אותו אליו ונהנה …
4. כתבו לו אפוא פקודה על זאת, והוא חזר. והיה הדבר קשה על נטירא …
5. שישתדל להגלותו, ולא פסקו לדבר על לבו, עד אשר הגלוהו שנית, והחליטו לגביו …
6. בפומבי, שלא ייכנס עוד לבגדאד לעולם, ואם ייכנס אליה יימסר לרשות השלטון המוסלמי(?).
7. ולא נתאפשר לו שייכנס לשום עיר מערי המזרח, וגמר אומר בנפשו ויצא אל המערב.
8. נשארה ראשות (הגולה) פנויה ג' שנים בקירוב, או ד' עד שהיה הדבר קשה
9. על האומה ודיברו עם דויד בן זכיי, והוא בן דוד של עוקבא, שימנו אותו. אבל
10. מינויו לא מצא חן בעיני כהן צדק, כי קינא לראשותו וירא שמא יעשה (כמעשה) עוקבא.
11. על כן מינהו (ראש) ישיבת סורא בבגדאד וכתב אל בני בי רב
12. ואל התלמידים על זאת וציוום שיברכוהו ויקבלו על עצמם את ראשותו. אז יצאו לדרך
13. בני בי רב והתנאים עם כל התלמידים מסורא למקום
14. הנקרא אלקצר, עיר חשובה דרומית לבגדאד, בינה ובין
15. סורא שישה מילים, והיא עירו של דויד בן זכיי ומשפחתו משם, ובירכוהו
16. וקיבלו על עצמם את ראשותו. ובמשך כל הזמן הזה התנגד כהן צדק לראשותו ולא
17. הסכים לה כלל וכלל. נמשכו הדברים כך ג' שנים בקירוב. ניסי ראש כלה, הידוע (בכינוי)
18. אלנהרואני, הרואה, היה הולך הלוך ושוב ביניהם, כדי ליישב את המחלוקת במשך ג'
19. השנים האלה, עד אשר הלך אליו לילה אחד. הוא היה פותח כל מנעול בדיבור …
20. פתח אפוא באותו לילה י"ד מנעולים שהיו נעולים על הסמטאות, ואחד שהיה על
21. שערי כהן צדק, עד שהתייצב לפניו, ומצא אותו לומד בחצי הליל.
22. והיו בואו ונסיבות כניסתו אליו חשודים וקשים על כהן צדק;
23. אז אמר לו: הוי ראש הישיבה, רק אחרי שפתחתי י"ד מנעולים הגעתי אליך.
24. אמר לו: ומה רצונך בזאת? אמר לו: בקשתי ממך כי תברך את ראש
25. הגולה ותקבל על עצמך (את ראשותו). ונענה לו, ומילא חפצו ולא נכזבה תוחלתו.