מסמך משפטי: T-S NS 324.18

תיאור

ח101 הסכם עסקי עם חלפון אולי עדן, השליש האחרון של תשרי אתמ"א לשטרות, שהוא 6–15 באוקטובר 1129 חומר הכתיבה: נייר; מידותיו: 15 x 13.3 ס"מ. ראש הדף חסר ואין לדעת כמה חסר. ע"ב ריק.1 זהו קטע מסוף זיכרון עדות שפלוני2 התחייב לחלפון התחייבות עסקית כלשהי. תאריך התעודה, תשרי אתמ"א לשטרות שהוא אוקטובר שנת 1129, הוא התאריך המוקדם ביותר בתעודות הארכיון של חלפון שנמצאו. בקטע כתובות השורות האחרונות מטופס השטר, ובהן ניסוחים שגרתיים, פחות או יותר, רובם בעברית ובארמית. משֵׁם המקום שעל חוף הים הגדול ('דעל כיף ימה רבה') שרדה רק האות הראשונה, עי"ן, וגם היא איננה שלמה. אני משער שהכוונה לעיר עדן. אבל לא מן הנמנע שיש להשלים 'עַיְ̇דַאבּ'; ראה ההערה לשורה 12. בין כך ובין כך ראוי לתת את הדעת על ציון 'רשותו' של ראש הישיבה מצליח, ככל הנראה מחוץ לגבולות מצרים ובדרך להודו.3 מגוף ההסכם שבערבית-יהודית לא שרדו אלא כמה ביטויים בשורות הראשונות הקרועות. מסתבר שעניין הכתוב הוא התחייבות להביא לחלפון סחורה מסוימת מאלכסנדריה, גם אם חלפון ייאלץ לנסוע למזרח הרחוק. הנייר קרוע במקום שכתוב שֵׁם הסחורה יש לקרוא כנראה 'לחף', ריבוי של 'לחאף'. זהו כיסוי למיטה4 (או בגד עליון של אישה).5 ה'לחאף' נעשה מבד יקר ונרשם בנדוניה של כלות רבות. ברשימת הנדוניה של כלה עשירה בדמשק בשנת 933, למשל, צוינו שני לחאפים מברוקאד ('ליחפין דיבג') בשווי שמונה דינרים.6 תוכנו של הקטע ואפיוניו דומים לתוכנו ולאפיוניו של קטע אחר באוסף, תעודה ח4. הקטע ההוא כתוב כולו בערבית-יהודית ושייך לחלקו האמצעי של התעודה. בּוּ אלפַרַ̇ג בן אבו אל̇כַיְר התחייב כנראה להוביל למצרים סחורה של חלפון, לקנות שם סחורה בשביל חלפון ולהביאה אליו אל עַיְ̇דַאבּ או אל תימן עד כסלו אתמ"ב לשטרות, שהוא 4 בנובמבר–2 בדצמבר 1130. שני הקטעים שונים זה מזה במראה הנייר, בגודל האותיות, ברווחים בין השורות (האותיות והרווחים קטנים יותר בתעודה ח101) וברוחב השוליים לצד ימין (שרחב יותר בתעודה ח101 והולך ומתרחב עד סוף הקטע). רוחב הנייר נשמר במלואו בתעודה ח101. רוחבו של הקטע קטן יותר בתעודה ח4, אבל סופי השורות שם חסרים ולא ברור בדיוק כמה חסר. סביר לומר ששני הקטעים האלה שייכים כל אחד לתעודה אחרת, ואולי נכתבו באותו זמן ובאותו מקום ובנסיבות דומות. אין ספק שהכתב בשני הקטעים דומה מאוד, ולדעתי ייתכן שהוא זהה. רואה אני בו דמיון מסוים לכתבו של חלפון עצמו.7 חרף ההבדלים הנזכרים בין שני הקטעים, המצביעים על שייכותם לתעודות שונות, אינני יכול לשלול לחלוטין את האפשרות ששניהם שייכים לתעודה אחת ממש, ושלקראת סופה החל הכותב (חלפון?) להקטין את האותיות ולצמצם את הרווחים בין השורות, כדי להתאים את הנוסח השלם לעמוד זה, ובאותו זמן החזיק את הנייר באופן שגרם להרחבת השוליים, כפי שגם מקובל בסופם של מכתבים רבים. וצריך עיון.