רשומה קשורה ל-מכתב: DK 22
מכתב DK 22- ציטוט
- משה גיל, במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1997), vol. 2.
- Location in source
- #066, pp.181-183
- Relation to document
- Digital Edition
- מהדורה
- ציטוט
- Jacob Mann, Texts and Studies in Jewish History and Literature (New York, NY: NY KTAV Publishing House, 1931), vol. 1.
- Location in source
- pp. 190-193
- Relation to document
- Digital Edition
- מהדורה
תמונה
תיעתוק
תרגום
Editor: גיל, משה
משה גיל, במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1997), vol. 2.
- ליקרת הוד הדר אדירנו כבירנו אהל התורה משכן מדורה גבירה וגבורה מר רב יעקב רב השכל וגם
- המשרה הנוחל חכמת צנועים אמון שעשועים מהורים דעת אלהים יודעים מקודשים בקדושת ארון תוך קלעים
- אמרות טהורות מביעים מכסף מזוקק צרוף שבעים ותבונות כמעיינות נובעים נקיים מכל מום ורשעים אין
- פרץ לתועים ואין יצאת למתעים גורלם חלק טוב ונעים חמדת שמות מי[ודעים] אמ[רות כ]זיקות דנור מופיעים
- מזומנים לכת שלישית ברקיעים אמת [ ]ם בין השועים הללו הידועים [ ] לתורת אל ותלמידיו [ ]עים' ומדרשות
- ומדרשות(!) בראשי הישיבות הנטועים והעמיד תלמידים מפ[ורסמים וידועים'] בתורה ויראה שבוע
- שבעים' מאורם כמנורת זהב בגביעים מוסר רב מקשיבים שומעים ובהדר או[רם] מוסיפים ולא גורעים בלשונם
- מרפא כל פצעים מחיה וגם יראה [ ] ורבנא משה מופת [ עים] בן מרנא ורבנא משה מופת
- הדור סיני ועוקר הרים אשר זיו כבוד בית ה [עליו הו]חק חמדת ישראל' [מלא] ברכת אל אשר בשמאלה מעשרת ומברכת
- ובימינה ימים מארכת בהוד הדר לבניהם המ[ה תפארת] ובניהם למו כותרת ועטרת יהי רצון שוכני סנה לכונן אשוריהם
- למלא משאלותיהם להקים על סלע רגליהם להודיעם אורח חיים שובע שמחות את פניו נעימות בימינו נצח שלום משמי
- מעל וברכה בכל פועל והצלחה בבנין אל פעל ומרפא למזור צרי ותעל וריחוק כל רעל ודיחוי רע בליעל עם שאר
- כל הברכות וההצלחות והתשועות תהיינה לך ולכל יש לך סלה שא שלום רב ממנו ומכל הנלוים [עלי]נו כי ברחמי
- משגבנו שלום לנו ומודים בכל לב לאל'ינו שמו לעולם מכבדים ככת' אודה יי אלהי בכל לבבי ואכבדה שמך לעולם ומודיעים
- כי תורת אלהינו היא מקור חיים מסירה מחזיקיה ממוקשי מות ככת' תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות והמצוה גם
- היא שומרתו ככת' שומר מצוה שומר נפשו ובהיות התורה והמצוה על גביהן ובה בכל כמוך אשר נתתה תורת אמת
- מלבושך והמצוה אדרת עטייתך והיראה צניף לראשך אשר הוריך פקדוך חקרוך למדוך ואשרי רואיך הנושאים והנותנים
- עמך בדברי תורה תמיד שמתוך דבריך נמשך [חוט של חסד] והיינו חפצים להיות כמוך וכיוצא בך מחוברים ביחד כי לא נעלם ממך
- נכבדנו מקום רבותינו זקינינו הנאמנים [ ] הדר [ ] ידוע ומפורסם וכבר עב[ ] ל[ ]א ואנחנו עמהם במשקלנו הידועי
- ועכשיו נותרנו בלי חבר בחסד ואמת מכריעי ולולא שאנחנו מתנחמים במקצת הת[למידים שלנו] יזכו בתורה וביראה
- ואנו שמחים בהם כשמחת אדם בבנו חמודות ובעובר אמו [היינו באים לידי] מידה [או חברו]תא או מיתותא גם ראינו
- בעלי התלמוד מתמעטים ומתגברים בעלי לשון עול בלשונם ואין עומד בפרץ לפיכך מלאנו לבנו לפרש התלמוד ונעשה [בו]
- כפי מה שקיבלנו מרבותינו זכ' לב' מהם מה שמסרנו לתלמידינו ומהם מה שלא מסר[נו להם והבקש]ה ממך שתסייעינו בתפילה
- על זה שיספיק הק'ב'ה' [על ידינו וכך] יהי רצון ואודות כתבנו זה אליך אחינו הנכבד מרבים עסק מר' רב'
- אברהם גט' רח' ואחי' בן מר' ור' שלמה זכ' לבר' המוביל כתב זה אליך להודיעך כי הוא איש ישר איש כשר באורחותיו תמים בדבריו
- לא ראינו בו עולה אמנם ראינו בו טובות מרובות והוא בן תורה והוצרכנו להודיעך כדי שתזכה בו להיות לו מליץ יושר
- ותורהו מה לעשות ותהיה לו לפה דלא כל ימים מזדמן כזה והחוטף שזכה אשרו והמתעצל מתנחם אחרי כן ואינו משיג
- [ואין אנחנו מזהירים אלא מזכירים] ופחות מזה לאיש רב נבון וחכם כמוך דורש שלומך ושלום כל אנש ביתך ובני עמך [ ] כ'ד'
- ליקרת הוד הדר אדירנו וגבירנו אהל התורה. משכן מדורה. גבירה וגבורה. מר רב יעקב רב השכל וגם
- המשרה. הנוחל חכמת צנועים. אמון שעשועים . מהורים דעת אלהים יודעים. מקודשים בקדושת ארון תוך קלעים.
- אמרות טהורות מביעים. מכסף מזוקק צרוף שבעים. ותבונות כמעיינות נובעים. נקיים מכל מום ורשעים. אין
- פרץ לתועים. ואין יצאת למתעים. גורלם חלק טוב ונעים. חמדת שמות מי[ודעים]. אמ[רות כ]זיקות דנור מופיעים.
- מזומנים לכת שלישית ברקיעים. אמת . . . ם בין השועים הללו הידועים . . . . לתורת אל ותלמידיו . . . [עים]. ומדרשות
- ומדרשות בראשי הישיבות הנטועים. והעמיד תלמידים מפ[ורסמים וידועים]. בתורה וביראה שבוע
- שבעים. מאורם כמנורת זהב בגביעים. מוסר רב מקשיבים ושומעים. ובהדר או[רם] מוסיפים ולא גורעים. בלשונם
- מרפא כל פצעים. מחיה וגם יראה . . . . . . ידועים. יקרים . . . [עים]. בן מרנא ורבנא משה מופת
- הדור סיני ועוקר הרים אשר זיו כבוד בית יי' [עליו הו]חק חמדת ישראל. [מלא] ברכת אל. אשר בשמאלה מעשרת ומברכת.
- ובימינה ימים מארכת. בהוד הדר לבניהם המ[ה תפארת]. ובניהם למו כותרת ועטרת. יהי רצון שוכני סנה לכונן אשוריהם.
- למלא משאלותיהם. להקים על סלע רגליהם. להודיעם אורח חיים שובע שמחות את פניו נעימות בימינו נצח. שלום משמי
- מעל. וברכה בכל פועל. והצלחה בבנין אל פעל. ומרפא למזור צרי ותעל. וריחוק כל רעל. ודיחוי רע בליעל. עם שאר
- כל הברכות וההצלחות והתשועות תהיינה לך ולכל יש לך סלה. שא שלום רב ממנו ומכל הנלוים [עלי]נו. כי ברחמי
- משגבנו שלום לנו. ומודים בכל לב לאלינו. שמו לעולם מכבדים ככת אודה י'י אלהי בכל לבבי ואכבדה שמך לעולם. ומודיעים
- כי תורת אלהינו היא מקור חיים מסירה מחזיקה ממוקשי מות ככת תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות. והמצוה גם
- היא שומרתו ככת שומר מצוה שומר נפשו. ובהיות התורה והמצוה על גביהן ובה בכל כמוך אשר נתת תורת אמת
- מלבושך. והמצוה אדרת עטייתך. והיראה צניף לראשך. אשרי הוריך פקדוך חקרוך למדוך. ואשרי רואיך הנושאים והנותנים
- עמך בדברי תורה תמיד שמתוך דבריך נמשך [חוט של חסד]. והיינו חפצים להיות בכמוך ובכיוצא בך מוחברים ביחד כי לא נעלם ממך
- נכבדנו מקום רבותינו וזקינינו הנאמנים . . . הדר . . . ידוע ומפורסם וכבר עב . . . ל . . . א ואנחנו עמהם במשקלנו הידוע.
- ועכשיו נותרנו בלי חבר בחסד ואמת מכריע. ולולי שאנחנו מתנחמים במקצת הת[למידים שלנו] יזכו בתורה וביראה
- ואנו שמחים בהם כשמחת אדם בבנו חמודות ובעובר אמו [היינו באים לידי] מידה [או חברו]תא או מיתותא. גם ראינו
- בעלי התלמוד מתמעטים ומתגברים בעלי לשון עול בלשונם ואין עומד בפרץ לפיכך מלאנו לבנו לפרש התלמוד ונעשה [בו]
- כפי מה שקיבלנו מרבותינו זכ לב מהם מה שמסרנו לתלמידינו ומהם מה שלא מסר[נו להם והבקש]ה ממך שתסייעינו בתפילה
- על זה שיספיק הקבה [על ידינו וכן] יהי רצון ואודות כתבנו זה אליך אחינו הנכבד מרבים עסק מר ורב
- אברהם נט רח ואחי בן מר ור שלמה זכ לבר המוביל כתב זה אליך להודיעך כי הוא איש ישר כשר באורחותיו. תמים בדבריו.
- לא ראינו בו עולה אמנם ראינו בו טובות מרובות והוא בן תורה והוצרכנו להודיעך כדי שתזכה בו להיות בו מליץ יושר
- ותורהו מה לעשות ותהיה לו לפה דלא כל ימים מזדמן כזה והחוטף שזכה אשרו והמתעצל מתנחם אחרי כן ואינו משיג
- [ואין אנו מזהירים אלא מזכירים] ופחות מזה לאיש רב נבון וחכם כמוך דורש שלומך ושלום כל אנשי ביתך ובני עמך . . .
- כ"ד