מסמך שלטוני: T-S 13J20.5
מסמך שלטוני T-S 13J20.5What's in the PGP
- תמונה
- 2 Transcriptions
- 1 Translation
תיאור
Petition, draft, addressed to al-Malik al-ʿĀdil (aka the vizier Ibn al-Salār), in the handwriting of Natan b. Shelomo ha-Kohen, asking that he release the estate of the Jewish merchant Abū l-Faḍāʾil b. Baqāʾ, which had been illegally sealed by the Mutawalli al-Maʿūna in Fustat. Dating: ca. 1150–51 CE. (Information from Khan and from Goitein, Mediterranean Society, I, pp. 269, 437; II, pp. 353, 513, 604.) In fact the handwriting seems to be that of the representative of the merchants Abū Zikrī Kohen. The dead merchant Abū l-Fadāʾil b. Baqāʾ appears also in T-S AS 219.129 = T-S AS 219.131, a letter of Makhlūf b. Mūsā, so Abū l-Faḍāʾil may have been an India trader himself, or at least he did business with them. ASE
תגים
Editor: Khan, Geoffrey
Translator: Khan, Geoffrey (in English)
T-S 13J20.5 1r
Recto
-
ינהון אן ואלדהם סק[ט באלופאה ]
-
צגאר ואן מתולי אלמע[ונה ]
-
ואלדהם וואלדתהם ולמ יבקי אלמאל [ ]
-
בה וכלף להם דוירה יסתקרון פיהא [ ]
-
מן אלמטבך וקד איצא אחתיט עליה ו[ ]
-
לם יעמל דיואן יום קט בל הו מעאמ[ל תגאר ]
-
וקד כאן אך כאתב פי אל דואן יערף [ב ]
-
רגלא פקיר חקיר וביד אלממלאליך אב .... בינה
-
ופאתה וענד ופאתה מתבתה ענר קאצי אלק[צאה
-
אלמנארס אלמרכור בינה ובין אבו זכרי צאחב [
-
עראוה ואראד אריתה עמל לה אוראק בלף פי תלך אלאיאם [ לא]
-
צחה להא דמא עמל לגירה ולגירה ... פמן בופה מן אל עראב ואל
-
עקובה כתב כמה בסתה מאיה דינאר אבאע גמלת גהאן
-
זוגתה ותצרק מן אביה ומן גירה אלי קאם בארבע מאיה דינאר
-
פלמא תופי אבו זכרי דפע ענה אלתרסים אר אצחאב אלדואוין
-
פי הרא אלזמאן אלעארל עלמוא אנהא טלם ובאן טאמע אן יעירוא
-
לה מא קר וון פעאגלה אלופאה ובקי אביה בערה מ'וירה ולם
-
יתטלב מנה שי וערל הרה אלאיאם אלזאהרה ימנע מן טלם
-
אלממאליך ואן יטאלבוא בשי ליס פי גהתהם והם יסלון ויצרעון
-
באלכשף ען קצייה חאלהם וינעמלון פי דלך עלי קציה אלעדל ואל
-
אנצאף ותבון להם סויה בסאיר אלמליקה אלדי שמלהם אלעדל
-
ואלרחמה והם יגררון אלסואל בכרוג תוקיע ברים מתווג באלעלאמה
-
אלעארלליה [באלבשף ען]] באלאפראג ענהם ואיצאלהם אלי הקהם ליחיכון ברלך
-
חיאה מגדדה וישיע רלך פי אלאקטאר ואלאמצאר עארל עליהם וחק להם
- ינהון אן ואלדהם סק[ט באלופאה וכלף אולאד
- צגאר ואן מתולי אלמע[ונה במצר אכתם מוגוד
- ואלדהם וואלדתהם ולם יבקי ללממאלי[ך מא יעישון
- בה וכלף להם דוירה יסתתרון פיהא [וקסמא
- מן אלמטבך וקד איצא אחתיט עליה וא[שתהר אנה
- לם יעמל דיואן יום קט בל הו מעאמ[ל אלתגאר
- וקד כאן לה אך כאתב פי אלדיואן יערף [מכארם כאן
- רגלא פקיר חקיר וביד אלממאליך אבארי בינה[ובין ואלדהם קבל
- ופאתה וענד ופאתה מתבתה ענד קאצי אלק[צאה וכאן
- . . .] [[אל]]מכארם אלמדכור בינה ובין אבו זכרי צאחב [. . .
- עדאוה ואראד אדיהם(!) עמל לה אוראק כלף פי תלך אלאיאם [לא
- צחה להא כמא עמל לגירה ולגירה //ואעקלוא// פמן כופה מן אלעדאב ואל
- עקובה כתב כטה בסתה מאיה דינאר אבאע גמלה גהאז
- זוגתה ותצדק מן אכיה ומן גירה אלי קאם בארבע מאיה דינאר
- פלמא תופי אבו זכרי רפע ענה אלתרסים אד אצחאב אלדואוין
- פי הדא אלזמאן אלעאדל עלמוא אנהא טלם וכאן טאמע אן יעידוא
- לה מא קד וזן פעאגלה אלופאה ובקי אכיה בעדה מדה ולם
- יתטלב מנה שי ועדל הדה אלאיאם אלזאהרה ימנע מן טלם
- אלממאליך ואן יטאלבוא בשי ליס פי גהתהם והם יסלון (!) ויצרעון
- באלכשף ען קצייה ואלדהם וינעמלון פי דלך עלי קציה אלעדל ואסל
- אנצאף ויכון להם סויה בסאיר אלכליקה אלדי שמלהם אלעדל
- ואלרחמה והם יגדדון אלסואל בכרוג תוקיע כרים מתזוג באלעלאמה
- אלעאדלה [[באלכשף ען]] באלאפראג ענהם ואיצאלהם אלי חקהם ליחין בדלך
- חיאה מגדדה וישיע דלך פי אלאקטאר ואלאמצאר עאדל עליהם וחקל.
Recto
-
They report that their father has died [ leaving three] .
-
small [children] and that the head of the police [ ]
-
their father and their mother. He did not leave money [
-
in it. He left them a small house, in which they might settle [
-
from the factory. It was also surrounded and [ ]
-
He did not work in a government office for one day. He was a tradesman []
-
He had a brother who was a clerk in the government office known [as ] an
-
abjectly poor man. The slaves have in their possession .... between him [ ]
-
his death. On his death they were registered with the aforementioned qāḍī al-qu[ḍāh] ]
-
al-Makārim. There was animosity between him and Abū Zikrī, the companion of [ ]
-
and he wanted to do him harm. At that time he drew up documents relating to the payment of a debt in his name that had no
-
validity, as he had done for many other people..... Out of fear of punishment
-
he wrote a promissory note for six-hundred dīnārs. He sold all the personal belongings of
-
his wife and received gifts from his brother and others until he raised four-hundred dīnārs.
-
When Abū Zikrī died the penalty for the debt was rescinded, since the government officials
-
in this just time knew that it was an injustice. He wanted them to return
-
to him what he had paid out, but his death forestalled him. His brother remained alive after him for a time without anything
-
being demanded from him. The justice of these glorious days will prevent injustice being done to
-
the slaves and their being required to pay something for which they are not liable. They humbly request
-
an investigation into their case, so that they may be treated in a just and impartial manner
-
and they may be granted equality with other people who enjoy justice
-
and mercy. They further request the issuing of a gracious rescript, with the mottoof al-ʿĀdil at its head,
-
(commanding) [[the investigation of]] their release and the restoration of theirrights, in order that they may thereby live
-
a new life, and let it be made known in the lands and the urban settlements, as ajust act for them and their right.]
T-S 13J20.5 1v
Recto
-
[ ] ורתת אבו אלפצאיל
-
[ ] בן בקא אליהודי אלתאגר
-
[ ] סקט באלופאה פי אלסאבע
-
עשר מן שעבאן סנה נמסה וארבעין וכמס מאיה
-
ונלף מן אלורתא תלתה בנאת וגנלאם]... וזוגה
-
פלם ישערוא אלממאליך בשי אלי אן גא אלי
-
ענדהם מתולי אלמעונה במצר ומעה שאהרין
-
ואתבתוא גמיע מוגד ואלד אלממאליך ואכתמוא
-
עליה ולם יבקו ללמ(מ)אליך שי קימתה דרהם פרר
-
חתי אכתם עליה לא פי דאר סכנה ולא פי אל
-
מטבך ולם יעלמוא אלממאליך לרלך סבב
-
לאן ואלדנא דגלא תאגר ומעאמל תגאר
-
ווכלא והו משהור ברלך ולם יעאמל אלדיואן
-
יום קט ולא צמן מנה [קט]] מאן ועדל הרה
-
אלאיאם אלזאהרה אלדי שאע פי אלבלאר אל
-
שאסעה ימנע מן טלם אלממאליך והם יסאלון
-
ויצרעון פי כרוג אלאמר אלעאלי זאדה אללה נפארא
-
בתוקיע נרים יעלוה אלעלאמה אלעאדליהי באלאפראג ענהם ואיצאלהם אלי מוגוד ואלדהם
-
ואזאלה אלאעתראץ ענהם לא פי מלך סכן
-
ולא פי מטבך ואלשר מנהם פי אסתכלאץ
-
חקוקהם מן ענר כל מן לואלרהם עליה דין
-
או גירה מן אלחקוק ואן לא יחתגר עליהם מחת[גר]
-
ואן ימכנה מן מאל ואלדהם ליח<'ון ברלך חיאה
-
מגררה וישיע דלך פי אלאקטאר ואלאמצאר
Verso - right margin
-
ראפה [[עליהם]] להם ואחסאן
-
עליהם וללמגלס אלסאמי
-
אלראי אלעאלי פי דלך
Verso.
- . . . . . . . . אלממאלי]ך ורתת אבו אלפצאיל
- . . . . . . . . . . . . . . . .] בן בקא אליהודי אלתאגר
- ינהון אן ואלדהם] סקט באלופאה פי אלסאבע
- עשר מן שעבאן סנה כמסה וארבעין וכמס מאיה
- וכלף מן אלורתא תלתה בנאת וגל [אם טפל] וזוגה
- פלם ישערוא אלממאליך בשי אלי אן גא אלי
- ענדהם מתולי אלמעונה במצר ומעה שאהדין
- ואתבתוא גמיע מוגד ואלד אלממאליך ואכתמו
- עליה ולם יבקו ללממאליך שי קימתה דרהם פרד
- חתי אכתם עליה לא פי דאר סכנה ולא פי אל
- מטבך ולם יעלמוא אלממאליך לדלך סבב
- לאן ואלדנא רגלא תאגר ומעאמל תגאר
- ווכלא והו משהור בדלך ולם יעאמל אלדיואן
- יום קט ולא צמן מנה [[קט]] צמאן ועדל הדה
- אלאיאם אלזאהרה אלדי שאע פי אלבלאד אל
- שאסעה ימנע מן טלם אלממאליך והם יסאלון
- ויצרעון פי כרוג אלאמר אלעאל זאדה אללה נפאדא
- בתוקיע כרים יעלוה אלעלאמה אלעאדליה
- באלאפראג ענהם ואיצאלהם אלי מוגוד ואלדהם
- ואזאלה אלאעתראץ ענהם לא פי מלך סכן
- ולא פי מטבך ואלשד מנהם פי אסתכלאץ
- חקוקהם מן ענד כל מן לואלדהם עליה דין
- או גירה מן אלחקוק ואן לא יחתגר עליהם מחתגר
- ואן ימכנה (!) מן מאל ואלדהם ליחק בדלך קיאם
- מגדדה וישיע דלך פי אלאקטאר ואלאמצאר
Right margin, diagonal lines written upside down.
- ראפה //להם ואחסאן// [[עליהם]]
- עליהם וללמגלס אלסאמי
- אלראי אלעאל פי דלך
Verso
- [ ] The heirs of Abū al-Faḍāʾil
-
[ ] son of Baqāʾ, the Jewish merchant,
-
[ ] died on the seventeenth
-
of Shaʿbān, in the year five-hundred and forty-five.
-
He left as his heirs three daughters, a servant ... and a wife.
-
The slaves were not aware of anything until
-
the head of the police in Fusṭāṭ came to their home together with two witnesses
-
and they registered all the possessions of the father of the slaves and sealed
-
them. They did not leave anything for the slaves worth a single dirham
-
without sealing it, neither in his place of residence nor in the
-
factory. The slaves did not know the reason for this,
-
since their father was a merchant who had dealings with merchants
-
and merchants' representatives. He was well known in this capacity. He had nodealings with government offices,
-
not even for one day, nor did he undertake to farm taxes for them. The justiceof these
-
glorious days, which has filled the wide lands,
-
will prevent injustice being done to the slaves. They humbly request
-
the issuing of the exalted command, may God increase its efficacy, _
-
in a gracious rescript, headed by the motto of al-ʿĀdil, to release them, to restoretheir father's property to them,
-
to remove any obstruction (regarding their rights) to the residential property
-
and the factory, to grant them power to recover
-
what is owed to them from every one who is in debt to their father,
-
or other dues, and to prevent anyone removing their rights
-
and being able to have access to their father's property, so that they may therebylive
-
a new life, and let it be made known in the lands and the urban settlements,
Margin
-
as a merciful act for them and a benevolent deed
-
for them. To the lofty seat
-
belongs the exalted resolution in this.
