מונחון

אונטולוגיה של נתונים

מסמך: יחידת טקסט נפרדת
פרגמנט: חתיכה נפרדת מהיריעה החומרית

פרגמנט עשוי להכיל יותר ממסמך כתוב אחד; מסמך עשוי להיות מורכב מיותר מפרגמנט אחד.

מבנה כתב היד

דף פוֹליוֹ: עמוד אחד, כולל צד קדמי (רֶקטוֹ) וצד אחורי (וֶרסוֹ)
דף פוליו כפול: עמוד אחד מקופל היוצר ארבעה משטחי כתיבה (שני צדדים קדמיים, שני צדדים אחוריים)
רֶקטוֹ: צדו הקדמי של העמוד
וֶרסוֹ: צדו האחורי של העמוד

באופן תיאורטי, רקטו אמור להיות הצד הראשון עם הכיתוב. בפועל, משמרי הטקסט עורכים את הבחירה לפני שהמקטלגים והחוקרים רואים את הטקסט; לעיתים צדו הראשון של הכיתוב הוא זה המקוטלג בתור ורסו.

גיליון: מספר עמודי פוליו כפולים היוצרים חוברת
קודקס: מספר גיליונות הכרוכים יחדיו כדי ליצור ספר
רוֹטוּלוּס: מגילה מאונכת (הטקסט מקביל לצדו הקצר של העמוד)
ווֹלוּמֵן: מגילה מאוזנת (הטקסט נכתב בטורים מקבילים לצדו הארוך של העמוד)
יריעת כתב: המצע החומרי שעליו כותבים בדיו. בגניזה, נייר המיוצר מסיבי סמרטוטים הוא היריעה הנפוצה ביותר, ואחריה קלף; קטעים אחדים כתובים על בד או פפירוס.

מצב פיזי

צירוף: שני פרגמנטים או יותר – שבעבר היו חלק מאותו עמוד, גיליון או קודקס, ושכעת הם מופרדים, ולעיתים אף מאוחסנים באוספים שונים – אשר חוקרת זיהתה שהם מתאימים. הפרגמנטים נשארים נפרדים מבחינת פיזית ומשמרים את מספרי המדף הישנים שלהם, אולם החוקרת שזיהתה אותם מפרסמת את הצירוף בתוספת סימן "+" בין סימני המדף.
לקוּנה: רווח בטקסט במקום שבו יריעת הכתב נקרעה

מחקר

דיון: קטע בספר או במאמר שבו חוקרת הציעה פרשנות למסמך או לחלק ממסמך
תעתיק: העתק של מסמך, בין אם בהקלדה ובין אם בכתב יד
מהדורה: תעתיק של מסמך אשר יוצר מכתב היד עותק מודפס
פלאוגרפיה: פענוח; כלומר חקר כתבים ישנים, לרוב לצורך תיארוך של כתבים בלתי-מתוארכים או לצורך קביעת זהות הכותבים
מהדורה שלא פורסמה: מהדורה מתוך כתבי חוקרת שלא פורסמה לפני הכללתה והצגתה במסד הנתונים שלנו; מהדורות אלה לא הודפסו באופן רשמי לפני הפרסום הדיגיטלי בפרויקט הגניזה של פרינסטון והן לא עברו ביקורת עמיתים כפי שמהדורות מודרניות אחרות עוברות כשהן מתפרסמות בספר או כתב עת.

סוגות של טקסטים

מסמך משפטי: חוזה, צוואה או כל מסמך אחר שנכתב על ידי בית הדין או בשבילו, לרוב בעל ערך ראייתי או הצהרתי
פיוט: שירה ליטורגית
שו"ת: תשובה לסוגיה משפטית הניתנת על ידי סמכות רבנית, לרוב בכתב

שיטות תיארוך ולוחות שנה

מסמכי הגניזה משתמשים במגוון רחב של לוחות שנה בהתאם למטרת המסמך ולמקום מוצאו. מסמכים רבים אינם מתוארכים באופן מפורש. במקרה של מסמך מתוארך, התאריך נכלל בכל אזכור של המסמך, הן כפי שמצוין במסמך והן כפי שמתורגם ללוח השנה האזרחי (הגרגוריאני). ניתן גם להמיר תאריכים בעזרת ממיר התאריכים.

להלן רשימה לא מלאה של שיטות התיארוך הנפוצות ביותר הנהוגות במסמכי הגניזה, וכן יחסן ללוח השנה האזרחי.

הספירה הכללית (CE): לוח השנה המערבי המצוי בשימוש יומיומי, במקור לוח השנה היוליאני שנוסד בשנת 45 לפנה"ס, ומאז הרפורמה האפיפיורית משנת 1582 לוח השנה הגרגוריאני. תאריכים שהומרו בפרויקט הגניזה של פרינסטון הם יוליאניים לפני 1582, וגרגוריאניים אחרי 1582 (בהתעלם מהשאלה אם הקהילה המדוברת אימצה את לוח השנה הגרגוריאני ב-1582 או מאוחר יותר; לוח זה ידוע כלוח השנה הגרגוריאני הפּרוֹלֶפּטי, והוא מהווה מוסכמה בקרב היסטוריונים מודרניים).
לבריאת העולם (AM): לוח השנה העברי, מבוסס על חשבון בריאת העולם המקראי, שנת המניין הראשונה מתחילה בשקיעת החמה ב-6 באוקטובר 3761 לפנה"ס (לפי לוח השנה היוליאני הפרולפטי). לוח השנה העברי, כפי שהתפתח במשך האלף הראשון לספירה, הוא משולב שמשי-ירחי: החודשים הם ירחיים ומשתנים עם מולד הירח, אולם השנים חייבות להישאר בתיאום עם לוח השנה החקלאי (השמשי). החודשים העבריים אינם גולשים אחורה כמו החודשים האיסלמיים (ראו לוח השנה ההיג'רי). השנה העברית מורכבת משניים עשר או שלושה עשר חודשים, על פי דפוס קבוע במחזור בן תשע עשרה שנים, ומתחילה בראשון בתשרי, אשר חל בשלהי אוגוסט או בספטמבר. החודשים הם תִשְרִי (או תִשְרֵי(, חשוון (או מרחשוון), כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב ואלול. בשנים מעוברות קיים אדר ב' לפני ניסן.
לוח השנה ההיג'רי (AH): לוח השנה האסלאמי, לוח שנה ירחי בעל שניים עשר חודשים. השנה הירחית קצרה יותר ב-11 ימים מאשר השנה השמשית, כך שהחודשים גולשים אחורה ביחס ללוח השנה השמשי (ולכן רמדאן יכול לחול בכל עונה). מניין השנים בלוח השנה ההיג'רי מתחיל בשנת 622 לספירה הכללית, השנה שבה מוחמד ומאמיניו היגרו ממכה למדינה.
לוח השנה הסלווקי (Sel. או SE, וכן אנוֹ גרקוֹרוּם, AG): על אף שלוח שנה זה אינו בשימוש יותר בחיים היהודיים, הוא לוח השנה הנפוץ ביותר במסמכי הגניזה לצורך מניין השנים. משתמשים בו רק למניין השנים, ושנת המניין הראשונה שלו היא השנה שבה מסופוטמיה נכבשה על ידי סלאוקוס הראשון ניקאטור בשנים 312-11 לפנה"ס. היו גרסאות שונות לעידן הסלווקי בימי הביניים. העידן הסלווקי במסמכים יהודיים נחשב כמתחיל באחד בתשרי בשנת 312 לפנה"ס. בפועל, כדי להמיר תאריך סלווקי לתאריך גרגוריאני יש להחסיר 311 מהשנה הסלווקית, אם היום נופל לפני הראשון בתשרי; אם הוא נופל לאחר מכן, אז יש להחסיר 312, אך החסרה זו נכונה רק לגבי התקופה מהאחד בתשרי עד סוף דצמבר באותה שנה, שהיא תקופת המעבר שבה השנה העברית היא כבר השנה החדשה, אך השנה האזרחית היא עדיין השנה הקודמת. החל מהראשון בינואר מחסירים 311.
- דוגמאות:

▪ 29 אלול 1311 Sel. = 29 אלול 1000 CE = 1 ספטמבר 1000 CE

▪ 1 תשרי 1312 Sel. = 1 תשרי 1000 CE = 2 ספטמבר 1000 CE