מכתב: T-S 8J15.16 + ENA NS 7.1

תיאור

חומר הכתיבה: נייר; המידות: ד 53 ב: 18.2 x 13.7 ס"מ; ד 53 ג: 18.5 x 14 ס"מ. פורסם אצל גיל ופליישר, ריה"ל וחוגו, עמ' 307 – 308 , 309 – 1.310 שני הקטעים שייכים כל אחד למכתב אחר, אבל, ככל הנראה, הם כתובים באותו כתב ספרדי רהוט, ואפשר להניח שנשלחו לאותו נמען. את הקטע הראשון )מס' ד 53 ב( זיהה גויטיין בתור מכתב ספרדי שבו ביקש הכותב הוראות מאת הנמען בענייני מסחר ושאלוֹ בדבר תכניותיו לנסיעה בשנה ההיא, ומשום כך שיער גויטיין שאולי הנמען היה חלפון. 2 גיל ופליישר זיהו את הקטע השני )מס' ד 53 ג(, וקבעו, ללא סייג, ששני המכתבים נשלחו לחלפון. כיוון ששני הקטעים מזכירים את הספק או את ההחלטה של הנמען להישאר באותה שנה באנדלוס – דבר המתאים למכתבים אחרים שנשלחו לחלפון 3 – זיהוי זה נראה לכאורה סביר, מה עוד שחלק ניכר מן המכתבים הספרדיים ששרדו בגניזה שייכים להתכתבות שלו, אם לא רובם. אולם ספק בעיניי אם כל התכנים של הקטעים הללו מחזקים את המסקנה ההיא. במס' ד 53 ב הכותב מבקש שהנמען יודיע לו אם הוא מתכוון לנסוע אם לא, 'כי כל מי שיוצא משם אינו יכול לאשר את דבר נסיעתך'. 4 הכותב צבע חלק מסחורה מסוימת ומעיר: 'וקלקלתי את הכול'. 5 מכתבו 6 של הנמען הגיע, ובמכתב הוראה למכור את הסחורה. אולם לא העז הכותב למכור אותה, כי אמר שאינו יודע אם התברר 7 לנמען מה המחיר וכן מפני שלא התברר אם הנמען מתכוון לנסוע. לכן מבקש הכותב )'ואחזיק לך טובה'( 8 שהנמען יכתוב לו ויודיענו אם הוא נוסע אם לא. בשולי המכתב ידיעה מעניינת ביותר – אך לצערנו קטועה – על פלוני, כנראה נער, שחוסה אצל הנמען. החוסה היה מקורב אל אישיות נכבדה, מלכותית, ואולי בנהּ. שמהשל האישיות לא שרד, אבל אפשר לקרוא בוודאות את הברכה שלאחריה, אף על פי שהיא קרועה מעט בתחילתה ומטושטשת – ולא פוענחה בפרסום הראשון: 'ירום הודו'. 9 ברכה זו מתאימה, למשל, לנגיד. שמואל הנגיד נפטר בשנת 1056 ובנו יהוסף נהרג בשנת 1066 . אפשר שהחוסה היה שייך למשפחתם. האישיות המלכותית שעליה חוזרת הברכה 'ירום הודו' הייתה בחיים, כנראה, בשעת הכתיבה, כיוון שאין ברכת המתים כתובה לאחר המילים הללו. הכותב שואל על לימודיו של החוסה, שהוא אסיר תודה לנמען: ']איני[ צריך להוכיח לך את האהבה לך והדבקות בך שבצפונות לבו'. 10 ספק עד כמה הקִרבה לאישיות מלכותית ביהדות ספרד יכולה להתאים לחלפון. מס' ד 53 ג נכתב מאוחר יותר, כי לפיו 'כל מי שהגיע מאצלכם מאשר בשמך, 11 שאתה, ייתן לך ה' יקר, נשאר השנה באנדלוס', וזאת בניגוד לספק במס' ד 53 ב. הכותב הצטער כשנודע שהנמען שהה באותה העת בגרנאדה )'אגרנאטה'(, כי אילו יכול נושא מכתבו של הכותב להתעכב עוד יום אחד, היה שולח לשם את הכסף שהתקבל ממכירת הסחורות של הנמען. הכסף יישלח לאחר מכן לאלמַרִיַّה, ששם, כפי הנראה, התגורר הסוחר הנמען. 12 הכותב התנצל על קשייו בניהול עסקיו של הנמען, שאינו 'אלא בגלל רוע מזלי, שמעולם לא נגמרה עסקה בשבילך על ידי, ואני מקווה שאולי אצליח בזאת ה]...[' )כלומר בפרק הזמן הקרוב(. ייתכן שהעובדה שגיל ופליישר קבעו שכותבם של שני המכתבים הללו הוא יצחק אבן עזרא המפורסם, הידוע מהתכתבותו עם חלפון, סייעה בידיהם בשעה שהסיקו שחלפון הוא הנמען. אולם לאחר שהשוויתי את כתבי שני הקטעים למכתבים הוודאיים שכתב אבן עזרא, 14 לדעתי, אין ספק שאין הוא הכותב. חוץ מן העובדה שכל התעודות הללו כתובות בכתב ספרדי רהוט, הרי המראה הכללי של שני הקטעים הללו שונה מאוד מן המכתבים ההם. למשל, השורות שבשוליים כתובות בזווית של תשעים מעלות ביחס לכתב שבפנים, שאין אורך שורותיו משתנה. במכתבים של אבן עזרא, השוליים שבצד ימין צרים בראשם אבל מתרחבים בסופם, ומשום כך השורות העליונות שבפנים רחבות והתחתונות צרות. אין התיבה 'אללה' כתובה במס' ד 53 ב, אבל בארבע הפעמים שהיא כתובה במס' ד 53 ג, קיצר בה הכותב תמיד, וכתב 'אלה', בלמ"ד אחת, וזאת בוודאי מפאת קדושת השם גם בערבית, כפי שמצוי במקצת תעודות אחרות מן הגניזה. 15 אבן עזרא היה רגיל לכתוב את התיבה 'אללה' במלואה. אלה מסוג הדברים שהאנשים שאנו מוצאים את מכתביהם בגניזה נהגו בהם בעקיבות, ואין סביר שאבן עזרא היה משנה ממנהגו בשני המכתבים הללו. ועוד, הכתב שבשניים הללו צפוף יותר ונכתב בקולמוס עבה יותר מהרגיל במכתביו של אבן עזרא. סמי מכאן שאבן עזרא היה מחברן של שתי האיגרות הללו.