Legal document: Bodl. MS heb. c 28/41
Legal document Bodl. MS heb. c 28/41Tags
Description
Recto: Legal record of a sale of an upper-story apartment made by Surūra bt. Shelomo ha-Rofeʾ to Yiṣḥaq b. Avraham al-Qābisī. In the margin mentions someone's possession in Qayrawān and someone of the family Ibn al-Jāsūs. Verso: Legal record in Hebrew demanding a punishment of excommunication and three days of house arrest for Ṣibyān b. Saʿadya ha-Kohen who libeled his kinsman Abū l-Faḍl Yosef b. Peraḥya as being a descendant of slaves. Location: Fustat. Dated: Sunday, 21 Kislev 1355 Seleucid = 26 November 1043 CE.
Edition: Mann, Jacob
Translation:
Bodl. MS heb. c 28/41 41 recto
Transcription
Jacob Mann, The Jews in Egypt and in Palestine under the Fâtịmid Caliphs (New York: Ktav Publishing House, 1970), vol. 2.Translation
Bodl. MS heb. c 28/41 41 verso
- מעשה שהיה לפנינו אנו בית דין הקבוע במצרים והעדים החותמים עדותם
- מטה בכתב הזה איך מרב יוסף המכונה אבו אלפצל [ב]ר מרב פרחיה /אתא קדמנא/ קובל על מרב
- צביאן הכהן בר סעדיה וכן אמר דעו רבותי כי מ צביאן זה מאחד קרוביי אבל
- הקשה דיבורו עלי מפני שנתן בבית אבי פגם בפני עדים נאמנים וכן אמר
- כי אני ואבי נע בני עבדים וכמו שמעתי כן קרעתי מעילי ונשבעתי בשם
- שאהיה בתענית עד שילקח דיני ממנו ועתה חוסו עלי כי יגעה נפשי מרוב
- התענית ולולי השבועה הייתי מוחל לו אבל מה אעשה וכשמענו כן שיגרנו
- אחר מ צביאן ונתעצמו לדין וטען יוסף זה לצביאן במה שזכר השבית מ צביאן
- ואמר < גם הוציא מ יוסף זה מעשה [[שבו חתמות ארבע שהדי כאשר]]
- [[נצטרפא עדותם והם מרב יצחק בר אברהם ננ יהודה הרופה בן סעדיה הרופא]]
- [[נתן בר ששון ננ יצחק בר דויד נע]] זכור בו בעדות חקוקה באמיתת טענת
- יוסף זה אמנם נתוכח צביאן זה ונתביש והשיב ואמר דעו רבותיי מרוב
- החרטה [[לי]] עת המצות לא הבנתי במה שיצא מפי והעדים נאמנים אין לי
- עליהם אכן נם לו בית דין והנה [[צורי פ]] אני פושט צורי אכן נם בית דין תחילה
- תפייס הלה שלך ותתודה ממנו ומאחר כן תכניס עצמך תחת דין שמים אמר
- הין אז השיב יוסף ואמר כבר אמרתי לפניכם כי לו השבועות הייתי מוחל
- לו על הכל ובעבור השבוע שאנצל ממנה קבת הדין יוקח ממנו ואני אמחול לו
- על הכל לפי כן הכניסו בית בנידו והנהיג עצמו מנהג אבלים כחוק מיום
- ששי בשבא עד יום חד בשבא ומאחר נתודה כהוגן וכשורה ונאמר לו דע כי
- נאמר עליך כי גם הזכרת זקנים ראוים לזכרם בשבח הזכרתם בזולתו ואנו
- מתרים בך אם יעידו שנים הגונים כי הזכרת אחד מן הזקנים נוסיף נקח ממך
- דינם וגם מהיום יהיה זכרך לכל בטובה השיב ואמר קיבלתי על עצמי כלל
- מה שאמרתם וגם אם אין שם עדים הוציאו ספר תורה והחרימו עלי אם כן
- הזכרתי חד מהזקנים בגנו וכל מי שהוציא דבה [[והלשין]] בשקר וקנינו מיד צביא[ן]
- כהנא בר סעדיה ברצון נפשו בכל התנאים הנזכרים מאחר [[שחשדנו נידויו]] /[[והתרנו נידויו]]/
- שחשדינו לו והתרנוהו מנדויו כראוי והתפללנו עליו כמו קיבל הדין וכן היה ביום
- אחד בשבא שהוא עשרים ואחד יום בחודש כסליו שנת אלף שנה למנין שטר
