ثيقة شرعيّة: Bodl. MS heb. c 28/41

ثيقة شرعيّة Bodl. MS heb. c 28/41

العلامات

الوصف

Recto: Legal record of a sale of an upper-story apartment made by Surūra bt. Shelomo ha-Rofeʾ to Yiṣḥaq b. Avraham al-Qābisī. In the margin mentions someone's possession in Qayrawān and someone of the family Ibn al-Jāsūs. Verso: Legal record in Hebrew demanding a punishment of excommunication and three days of house arrest for Ṣibyān b. Saʿadya ha-Kohen who libeled his kinsman Abū l-Faḍl Yosef b. Peraḥya as being a descendant of slaves. Location: Fustat. Dated: Sunday, 21 Kislev 1355 Seleucid = 26 November 1043 CE.

Bodl. MS heb. c 28/41 41 recto

41 recto

النصوص المفرّغة

Jacob Mann, The Jews in Egypt and in Palestine under the Fâtịmid Caliphs (New York: Ktav Publishing House, 1970), vol. 2.

الترجمة

Bodl. MS heb. c 28/41 41 verso

41 verso
  1. מעשה שהיה לפנינו אנו בית דין הקבוע במצרים והעדים החותמים עדותם
  2. מטה בכתב הזה איך מרב יוסף המכונה אבו אלפצל [ב]ר מרב פרחיה /אתא קדמנא/ קובל על מרב
  3. צביאן הכהן בר סעדיה וכן אמר דעו רבותי כי מ צביאן זה מאחד קרוביי אבל
  4. הקשה דיבורו עלי מפני שנתן בבית אבי פגם בפני עדים נאמנים וכן אמר
  5. כי אני ואבי נע בני עבדים וכמו שמעתי כן קרעתי מעילי ונשבעתי בשם
  6. שאהיה בתענית עד שילקח דיני ממנו ועתה חוסו עלי כי יגעה נפשי מרוב
  7. התענית ולולי השבועה הייתי מוחל לו אבל מה אעשה וכשמענו כן שיגרנו
  8. אחר מ צביאן ונתעצמו לדין וטען יוסף זה לצביאן במה שזכר השבית מ צביאן
  9. ואמר < גם הוציא מ יוסף זה מעשה [[שבו חתמות ארבע שהדי כאשר]]
  10. [[נצטרפא עדותם והם מרב יצחק בר אברהם ננ יהודה הרופה בן סעדיה הרופא]]
  11. [[נתן בר ששון ננ יצחק בר דויד נע]] זכור בו בעדות חקוקה באמיתת טענת
  12. יוסף זה אמנם נתוכח צביאן זה ונתביש והשיב ואמר דעו רבותיי מרוב
  13. החרטה [[לי]] עת המצות לא הבנתי במה שיצא מפי והעדים נאמנים אין לי
  14. עליהם אכן נם לו בית דין והנה [[צורי פ]] אני פושט צורי אכן נם בית דין תחילה
  15. תפייס הלה שלך ותתודה ממנו ומאחר כן תכניס עצמך תחת דין שמים אמר
  16. הין אז השיב יוסף ואמר כבר אמרתי לפניכם כי לו השבועות הייתי מוחל
  17. לו על הכל ובעבור השבוע שאנצל ממנה קבת הדין יוקח ממנו ואני אמחול לו
  18. על הכל לפי כן הכניסו בית בנידו והנהיג עצמו מנהג אבלים כחוק מיום
  19. ששי בשבא עד יום חד בשבא ומאחר נתודה כהוגן וכשורה ונאמר לו דע כי
  20. נאמר עליך כי גם הזכרת זקנים ראוים לזכרם בשבח הזכרתם בזולתו ואנו
  21. מתרים בך אם יעידו שנים הגונים כי הזכרת אחד מן הזקנים נוסיף נקח ממך
  22. דינם וגם מהיום יהיה זכרך לכל בטובה השיב ואמר קיבלתי על עצמי כלל
  23. מה שאמרתם וגם אם אין שם עדים הוציאו ספר תורה והחרימו עלי אם כן
  24. הזכרתי חד מהזקנים בגנו וכל מי שהוציא דבה [[והלשין]] בשקר וקנינו מיד צביא[ן]
  25. כהנא בר סעדיה ברצון נפשו בכל התנאים הנזכרים מאחר [[שחשדנו נידויו]] /[[והתרנו נידויו]]/
  26. שחשדינו לו והתרנוהו מנדויו כראוי והתפללנו עליו כמו קיבל הדין וכן היה ביום
  27. אחד בשבא שהוא עשרים ואחד יום בחודש כסליו שנת אלף שנה למנין שטר
بيان أذونات الصورة