نصّ غير أدبيّ: T-S NS 226.166

IB ח102. Notes in the hand of Ḥalfon b. Netanel regarding a sugya in Bava Metzia. Very possibly written during his stay in Lucena, Spain, 1138/39 CE, while he was studying under Yosef Ibn Migash. This document was not part of Goitein's original list, but was identified as a Ḥalfon document by M. A. Friedman, who included it in India Book IV. (Information from India Book IV, Hebrew description below).

ח102 רשימות שכתב חלפון לביאור סוגיה בבבא מציעא על פי פירוש רש"י כנראה ספרד בשנים 1138–1139 חומר הכתיבה: נייר; מידותיו: 14.6 x 18.7 ס"מ. ראש הדף חסר ואין לדעת כמה חסר.1 דף זה מכיל ביאור לסוגיה תלמודית במסכת בבא מציעא יד ע"ב–טו ע"ב ('המוכר שדה לחברו ונמצאת שאינה שלו'), רובו בעברית ומקצתו בערבית-יהודית. על פי סימני ההיכר המובהקים שלו, אפשר לומר שהכתב כתב חלפון הוא. הדף ניזוק הרבה והכתב מטושטש מאוד והפרוץ והספק בפענוחו מרובים על העומד והוודאי. אין זה חיבור המוכר לנו ממקורות אחרים שחלפון העתיק. אדרבה, המחיקות והתיקונים – בע"א בשורות האחרונות ובע"ב הכול נמחק – תואמים בעיקר כתיבה ראשונה (או טיוטה שנייה) ולא העתק. על סמך הידוע לנו על אודות חלפון אין טעם לומר שהוא פירש את הסוגיה על דעת עצמו, ודיי אם נציין לביקורתו החריפה של החכם ר' יעקב על חלפון, שאיננו בקיא במקורות התלמודיים (תעודה ח46). מתקבל על הדעת אפוא שחלפון כתב רשימות אלה על פי שיעוריו של הר"י אבן מיגש בזמן שלמד תורה מפיו בספרד, באליֻסאנה, בשנים 1138–1139. כזכור חלפון כתב רשימות שבהן ביאור סוגיה בבבא קמא יג ע"א (תעודה ח48). ייתכן, אם כן, שהדף המתפרסם כאן נכתב בבית מדרשו של הרב בפרק הזמן שלאחר למידת הסוגיה ההיא. הר"י אבן מיגש אמנם כתב פירוש למסכת בבא מציעא, אבל הוא לא שרד.2 בגלל הקיטוע הרב והטשטוש החמור של הטקסט שלהלן, קוצר היריעה ודוחק השעה אינני יכול לדייק כאן דיוקים בביאור. אולם מן הראוי לציין למושג 'פירות גמורין' (או: 'שאינן גמורין') המופיע לפחות ארבע פעמים. בפירושי הקדמונים לסוגיה זו מלפני זמנו של הר"י אבן מיגש, הידועים לנו, נזכרים פֵּרות גמורין רק בפירוש רש"י.3 מניח אני שפירושו הוא המקור לכתוב אצלנו. לא זו אלא אף זו. מסתבר שרש"י נזכר במפורש בקטע. הקורא המעיין בתצלום כתב היד המצורף לספר זה לא יתפלא שפענחתי את '[רבנו] שלמה' בכתב המטושטש בשורה 15 רק לאחר שזיהיתי את שרידי פירושו בקטע. אם נכונות הן הנחותיי הנזכרות, שאלה הן רשימות שכתב חלפון על פי שיעוריו של הר"י אבן מיגש בשנים 1138–1139 ובהן מובא פירוש רש"י למסכת בבא מציעא, אין זה דבר של מה בכך. ההנחה המקובלת במחקר היא שפירוש רש"י לתלמוד טרם הגיע לספרד בתקופה זו. החכם הראשון בספרד שידוע שהשתמש בפירוש רש"י לתלמוד היה הרמ"ה (ר' מאיר הלוי אבולעאפיה [= אבו אלעאפיה]), שנפטר בשנת 1244, בפירושו 'יד רמ"ה' למסכת סנהדרין.4 אברהם גרוסמן תהה על היעדר פירוש רש"י לתלמוד בספרד עד אמצע המאה הי"ב: מיעוט השימוש בתחום ההלכה מתייחס בעיקר להתעלמותם של חכמי ספרד מפירושו של רש"י לתלמוד עד אמצע המאה הי"ב. ר' יוסף אבן מיגאש ביקש מחכמי פרובאנס לשלוח אליו פירוש לסדר קודשים, אם יש תחת ידם פירוש מעין זה. פנייה זו מלמדת, שלא היה לפניו פירושו של רש"י למסכתות של הבבלי לסדר קודשים. אין בידינו הסבר לתופעה זו. אפשר שפירושו של רש"י טרם נתפרסם דיו בראשית המאה הי"ב, ואפשר שלא הגיע אל ישיבתו של הר"י מיגאש בלוסינה מסיבה אחרת. ואולי לא ניתן לו באותה עת בספרד המשקל הראוי לו, כפי שנראה להלן. רק בשני הדורות שלאחר ימיהם של הרי"ף ושל ר' יוסף אבן מיגאש, שבהם לא קמו ליהדות ספרד תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה דומה, ולאחר הפגיעה הקשה של האלמו'חידים בקהילות ספרד באמצע המאה הי"ב, עלתה קרנם של 'רבותינו הצרפתים', ופירושיו של רש"י ותורתם של בעלי התוספות החלו לתפוס מקום של כבוד בספרד. יש להניח, כי הרקונקיסטה האיצה במידת מה את ההתפתחות הזאת, כי שני המרכזים עמדו בחלקם הגדול תחת שלטון מדיני דומה.5 כפי שדייק גרוסמן, האיגרת הנרמזת שכתב יהודה הלוי בשם הר"י אבן מיגש6 יכולה ללמד שלא היה לפני הרב באותו זמן פירוש רש"י למסכתות של הבבלי לסדר קודשים.7 עם זאת היא איננה מלמדת דבר על פירוש רש"י לשאר חלקי התלמוד. פירוש רש"י לתלמוד הועתק מסכת מסכת או פרק פרק. כל חלק נחשב יחידה בפני עצמה ומסתבר שהפירוש הגיע בצורה זו לספרד.8 מדברינו עולה שככל הנראה לפחות פירוש רש"י למסכת בבא מציעא (או לפחות למסכת בבא מציעא פרק א) היה ידוע בישיבתו של הר"י אבן מיגש לקראת סוף ימיו, אף על פי שסביר להניח שזה לא היה החלק היחיד של פירוש רש"י לתלמוד שהיו לו מהלכים שם. בפירושיו לתלמוד הזכיר הר"י אבן מיגש במפורש רק שלושה חכמים והם הרי"ף, רבנו חננאל ורב האיי גאון, ושאר מקורותיו הם אנונימיים.9 לאור הקטע המתפרסם כאן דומה שיש מקום לבדוק אם אין שיטותיו של רש"י כלולות בין המקורות האנונימיים ההם. לעניין זה כמה השלכות לחקר תולדות הפרשנות וההלכה. אפשר לומר, למשל, שלאפשרות שנדונה לאחרונה בספרות המחקר, שהרמב"ם הכיר את פירוש רש"י לתלמוד,10 יש משנה תוקף, שהרי אביו של הרמב"ם, ר' מימון, היה תלמידו של הר"י אבן מיגש ומשום כך הרמב"ם ראה בר"י אבן מיגש רבו שלו.11 מנהגו של הר"י אבן מיגש שלא לפרש את שמותיהם של חכמים אחרים חוץ משלושת החכמים הנזכרים אינו סותר את ההנחה שהוא פירש את שמותיהם בשעה שלימד תורה לתלמידיו ושתלמידו חלפון הזכיר את רש"י ברשימותיו למסכת בבא מציעא על פי שיעור כזה. כידוע, הרמב"ם היה רומז לחכמים אחרים בסתם גם כן. אבל בשיעוריו הוא פירש לתלמידיו את שמותיהם של הנרמזים. כך, למשל, במשנה תורה, הלכות מקוואות ד, ט, כתב הרמב"ם: 'הורו מקצת חכמי מערב'. אבל ברשימות שכתב תלמידו על פי שיעוריו: 'הורו ̇מ חכמי מערב והו [= היינו] בן גאמע ̇ז̇ל'.12 לסוחרים היהודים היה תפקיד חשוב בהידוק הקשר התרבותי בין תפוצות ישראל, ובהן הקהילות שבספרד וצרפת.13 חלפון בוודאי לא העביר את פירוש רש"י לאנדלוס ואולם לכאורה הוא שהנציח בגניזה עדות בלעדית על התפתחות חשובה זו.