رسالة: T-S 12.274

IB IV, 29 (ח28). Letter from Yosef b. ʿEzra and Avraham b. Muʿṭī, in Tlemcen, to Ḥalfon b. Netanel ha-Levi, then in Fez. Written shortly after Purim 4898 AM (27 February 1138 CE). In Judaeo-Arabic. The letter combines commercial business with unusually detailed reports concerning military danger and the disruption of travel across the western Mediterranean. The writers open by expressing concern that merchants/travellers had arrived from Fez on Purim without bringing any letter from Ḥalfon. They had expected him by this point to be in Almeria, but now regard his continued stay in Fez as providentially fortunate (recto, ll. 7–12). Their concern arises from reports that a substantial enemy force was setting out that year “by land and sea” (barran wa-baḥran). According to information transmitted in letters from the ruler of Bijāya to the sultan of Tlemcen, the latter was warned to pay attention to the coasts; the ruler of Bijāya had apparently received confirmation that an enemy force connected with the ruler of Constantine (ṣāḥib Qusanṭīna) was setting out (recto, ll. 12–16). The precise political or military event referred to here remains uncertain. The military news had immediate consequences for commercial mobility. Further reports from Bijāya concerned the approaching enemy (recto, ll. 24–25 and right margin, l. 1), while the writers had heard of defensive construction or fortification along the coastal regions and maritime towns (recto, right margin, ll. 2–5). Travellers arriving from Almeria reported that two ships had been preparing to sail, but that news of the danger caused their plans to change (right margin, ll. 5–10). The writers explicitly frame the issue in terms of risk to merchants and their property, remarking that a person should not endanger himself and his capital and suggesting that safety and preservation of the principal were preferable to hazardous travel (right margin, ll. 12–16). They accordingly contemplate postponing their own journey until the following year (top margin, ll. 1–3). The letter also documents an active commercial and communications network connecting Tlemcen, Fez, Almeria, and Bijāya. Ḥalfon had instructed the writers to contact Ibn Barukh to determine whether gold sent to him from Fez had arrived (top margin, ll. 4–8). Communication between Tlemcen and Almeria had recently been interrupted: the writers report severe weather in Tlemcen and state that nobody had travelled from Tlemcen during this period (top margin, ll. 8–13; verso, l. 1). They wrote to Ibn Barukh on the same day as this letter regarding Sulaymān and other matters entrusted to them by Ḥalfon, and also sent a copy of the present letter to Almeria because recent arrivals had brought them no news of Ḥalfon (verso, ll. 2–8). The commercial section gives current prices in Tlemcen for several eastern commodities, apparently including lac, pepper, tartar, ammonium chloride (nushādir), and cloves (verso, ll. 10–12). The writers also pursue a claim involving five dinars with Ibn Ḥārith. He reportedly stated that he had merchandise or agricultural produce in Fez—apparently a quantity of henna seed—and had instructed Manasseh the teacher to sell it and pay Ḥalfon what was owed to him; the writers explicitly state that they do not know whether this account is true and ask Ḥalfon to clarify the matter (verso, ll. 12–16). The writers defer ultimately to Ḥalfon’s superior knowledge of local conditions, invoking the maxim that “the one who is present sees what the absent person does not see,” and urge him to take particular care of himself (verso, right margin, ll. 7–13). (Information from Goitein, Friedman and Ashur, India Book IVB).

מכתב מאת יוסף בן עזרא ואברהם בן מֻעְטִי אל חלפון על כוח אויב המתקרב וסכנת הנסיעה תִלִמְסַאן, אחרי פורים [דתתצ"ח], שהוא 27 בפברואר 1138 גויטיין תיאר מכתב זה כדלהלן: יוסף בן עזרא, תִלִמְסַאן, מזהיר את חלפון שלא ייסע מפַאס או מאלמַרַיִّה, ספרד, בגלל המלחמה בים התיכון הממשמשת ובאה.1 הכותב מוסר פרטים על מחירי סחורות מזרחיות בתִלִמְסַאן. ביטויים בפרסית, שכפי הנראה נלמדו בדרך להודו, משמשים צופן. מקום הימצאותו של חלפון לא היה ידוע לכותב. בגלל הגשם הכבד בחורף ההוא לא נסע שום אדם מתִלִמְסַאן, ואנשים שהגיעו מאלמַרַיִّה לא ידעו היכן נמצא חלפון. הכותב אומר שהוא מקווה שהוא וחלפון ייסעו יחד בשנה הבאה. יוסף בן עזרא כותב בשמו ובשם חברו אברהם בן מֻעְטִי. כיוון שהמכתב הזה מציין מה שקרה ביום פורים, ותעודה ח27, שעוסקת בכמה מאותם עניינים, נכתבה בכ"ח בטבת, מוכח שהמכתב ההוא נכתב תחילה. הידיעות על התקפה שתצא מקצונטינה (היינו קֻסנטינה, קֻצנטינה, קֻצטנטינה, Constantine), אלג'יריה, היו על פי אזהרה ששלח מושל בִּגַ'איַה לסֻלטאן של תִלִמְסַאן. אף צוינו כאן שמותיהם של מפקדים, אלבֻּנְיַאן ואלנַאצִר. הפרטים הללו הם בעלי ערך היסטורי, אולם קשה לפי שעה לזהות אותם באירועים מדויקים הידועים ממקורות אחרים. מסתבר שהם קשורים למלחמות שהיו בזמן הזה שהיו מעורבים בהן החַמַّאדים והזִירִדים (ואולי הנורמאנים והמֻרַאבִּטוּן).2 הכותב אף אומר שנודע לו מן הנוסעים שהגיעו מן אלמַרַיִّה שבאותו הזמן היו שם 'אלעקלא', היינו 'הנבונים', וייתכן שגם זו מילת צופן לכוחות עוינים. הכותב נדרש לפרשת סֻלַיְמַאן, שנדונה בתעודה ח27 (שם: אלסֻלַיְמַאן!). הוא גם מדווח על עסקים עם (אבו אל)בַּרַכַּאת בן חַארִ̇ת הלוי ועל תכניות הנסיעה שלו. יש כמה חסרים במכתב והם והמילים בפרסית3 ולשונות צופן אחרות (הבאות בעצות שבענייני מסחר)4 מקשים על הבנת העניין בכמה מקומות.