ثيقة شرعيّة: T-S 12.830 + T-S 8J5.13

India Book (IB) IV,26 and IV,27 (ח26). Partnership or investment (ʿisqa) agreement. Probably from a court notebook. Between Ḥalfon b. Netanel ha-Levi and Abū Yaʿqūb Yūsuf b. Shuʿayb aka Yosef b. Shaʾul Ibn al-Najera. Location: Fez. Dated: Last decade of Ṭevet 4898 AM, which is January 1138 CE. (Ḥalfon's father Netanel was still alive when this document was written.) No witnesses. The document is written almost entirely as a first-person declaration by Ibn al-Najera. He has contributed 40 murābiṭī mithqāls and Ḥalfon has contributed 60 murābiṭī mithqāls to the partnership. The active partner (the sole partner doing business with the money) is Ibn al-Najera. (Information from India Book IV) See also T-S AS 146.219 (PGPID 17378) and T-S AS 149.119 (PGPID 17546).

ח26 שטר שותפות בין חלפון לבין יוסף בן שֻׁעַיְבּ בן אלנַגִרַה פַאס, עשרת הימים האחרונים בטבת, דתתצ"ח, שהחלו ב-5 בינואר 1138 לפנינו הסכם 'עיסקא' כמעט שלם בין חלפון לבין יוסף בן שֻׁעַיְבּ-שאול בן אלנַגִרַה, הידוע גם מתעודה ח30, ושם הוא נקרא אבו יעקב אבן אלנַגִרַה. על פי צורתו, על שני דפיו, נראה שהשטר נכתב בפנקס בית דין. המסמך מנוסח כהצהרה חד-צדדית של אבן אלנַגִרַה, המודה שקיבל שישים מִ̇תְקַאל מאת חלפון, שעליהם הוסיף ארבעים מִ̇תְקַאל משלו ושיישא וייתן בהם על פי תנאים מסוימים. מלבד המילה 'יקול' [= הוא אומר] ושמו של יוסף בפתח המסמך, השטר מנוסח כולו בלשון מדבר ואין כל רמז לעדים.1 קטע משטר נוסף העוסק גם הוא בשותפות שבין חלפון ליוסף אחד (אולי אותו אדם) בתעודה ח29, והוא מנוסח בדרך אחרת, בתיאור הדברים בלשון נסתר [מפי העדים], ופותח בקביעה שחלפון נתן מעות ליוסף לשם שותפות. אפשר שמנהגם היה לכתוב שטר לכל שותף, על פי חלקו בשותפות. כאן חותם יוסף את חתימתו בסוף בכתב מרובע מהודר, וייתכן שגוף השטר נכתב בידי סופר (והוא מזכיר את שם אביו של חלפון, נתנאל, בברכת החיים). כמצוי בשותפויות רבות, לשותפים בהסכם זה לא היה שוויון בזכויותיהם ובחובותיהם. היחיד שהיה נושא ונותן ('מתעסק') בכספי השותפות היה אבן אלנַגִרַה. מצד עניינו ולשונו השטר הזה הוא ספק שטר שותפות ספק שטר עיסקא. יש עניין בהסכם גם מצד ההלכה, כיוון שחלפון היה תלמיד חכם מובהק.2 הכספים שהוא נתן בתור משקיע ('בעל מעות') יכלו להיחשב כהלוואה בידי אבן אלנַגִרַה, ואם היה מחזירם בתוספת רווחים, נראה הדבר, כאילו שילם ריבית. השותפים הללו הסכימו לחלק ביניהם בשווה את רווחי השותפות. מצד הדין אין טעם שלחלפון יהיה רווח או הפסד בממונו של אבן אלנַגִרַה. נמצא שבמעותיו של חלפון הוא היה נוטל חמש שישיות מן הרווח ואבן אלנַגִרַה שישית אחת. בשותפות כמו זו שלפנינו, שבה המשקיע נותן סכום גדול לקרן המשותפת והמתעסק נותן סכום קטן יותר, הורה רב שרירא גאון שמותר לחלק את הרווחים בשווה בין השניים, גם אם אין המתעסק מקבל שכר על טרחתו.3 אין השטר מזכיר מה יהיה הדין בהפסדים, אם יתחלקו וכיצד יתחלקו. יש להניח שאין היעלמות זו מקרית,4 והיא מתאימה כנראה לשיטת רבותיו ('הורו רבותי') של הרמב"ם (הלכות שלוחין ושותפין ו, ה) שבנסיבות מסוימות 'אם פחתו לא ישלם המתעסק כלום'.5 ההפסד נזכר בתעודה ח29, ע"ב, שנכתבה בידי חלפון, אך הדברים קטועים. מסתבר שהמסמך ההוא עוסק בהסכם אחר בין השניים. התחייבויותיו של אבן אלנַגִרַה כאן כוללות את זכותו הבלעדית של חלפון לקבוע את משך השותפות. התחייבות נוספת, אף היא יחידה במינה, הייתה לנסוע אל חלפון בכל זמן שיבקש ובאיזה מקום שיהיה במגרב (מילה זו הושלמה). ייתכן שהוא מימש התחייבות זו, בנסיעה לספרד שעליה מסופר בתעודה ח30.6