منحة في رسالة: T-S 12.247

Moshe Gil, Palestine During the First Muslim Period (634–1099)‎ (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1983), vol. 2.

[ורבנא] שלמה הנכ[בד בעל ח[ ] אי[ש
הסברה ויראת[ו] הטהורה מסלתו הי[שרה כשמש]
מאירה בן רבנא יהודה נוחו עדן
שא שלום גדול עמנו מושך והולך בארבעה רא[שים]
לא ישמטו ולא יעדרו עם תפלה והזכרת שם [טוב]
הראוי ליקירינו בלב וברבים ועתה תחלת ל[נו]
אליך יקירינו אל תחשוך עתירתך בעדינו אולי ישמע
יי [תפ]ל[ו]תיך אל בית מקדשו ועל שערי ביתו ויקח מעלינו
ה[מח]לה ונמצא רפואה להקביל פנים יפה בחיים כי אנו
יודעים שאתה מקובל ונעתר על הכל קל וחומר
[ע]ל [א]ל[הי]ך אוהבך ועוד למחר בחג המצות תתפלל ותברך
את אחינו ישראל הדרים בארץ ישראל ובמצרים ובדמשק
ובצובה ובשאר מקומות ישראל ממזרח וממערב [[מש]]
משמינו ובזקני ירושלים ובזקני רמלה המכבדים
אותנו וכן זקני מצרים ותעש בדבר בהזכרתינו
בתפילה כי הברכות הללו משמינו ואני יודע שאתה
[ת]עשה כן בחסידותך [וב]צדקתך המקום יראך פני
רבנא יחיה חמודך בחים ובשלום במהרה והוא ימלא
רצונך וישמחך מכל בניך ויתן לך אחרית טובה וברכה
טובה ויזכך ויזכינו עמך לראות בנין ביתו ושכלול
היכלו וביאת משיחו וקיבוץ גליות עמו ויחיש הישועה
והגאולה וירחם על השארית הנמצאה וישיב לבם
ליראתו ולתורתו וימחול ויסלח להם בחייך ובימיך
במהרה ובזמן קרוב ושלומך ממרום ומכל פה לא יעדר
ולא יפסק לעולם [ושלום לכל] קהלך ולכל הזקנים ההלכים

T-S 12.247 1r

T-S 12.247 1v