מכתב: CUL Or.1080 J225

תיאור

מכתב מאת יעקב בן סַלִים אל חלפון, תימן אלגווה, תימן, קיץ שנת 1131 לערך חומר הכתיבה: נייר; מידותיו: 12.5 x 20.6 ס"מ. הכתב קשה לפענוח ומטושטש במקומות רבים, והרבה אותיות דומות זו לזו. גויטיין תיאר מסמך זה כדלהלן: יעקב בן סַלִים, מנהיג בציבור בתימן, שעזב את עדן והלך אל אלגווה, מקום אחר בתימן, שולח לחלפון הלוי בר נתנאל מכתב סודי לר' מצליח ראש היהודים במצרים ואחר לאבו זִכְּרִי הכהן, פקיד הסוחרים בפֻסטאט. יעקב הצליח להתרים את היהודים בכפרי תימן למצליח, והוא מבקש מחלפון להיזהר מאוד שלא יגיעו מכתביו לידי אויביו. במקרה ויעכב חלפון את נסיעתו למצרים, יש לו לבקש מידידו [אבו אליֻמְן – מע"פ]1 למסרם אישית. יעקב קיווה שיקבל תשובה ממצליח עוד באותה שנה. הוא גם מעיר על ספרים ששלח לחלפון ושהעתיק בשבילו. המכתב נשלח מן העיר אלגווה אל חלפון בזמן שהוא שהה בעיר עדן. החכם יעקב בן סַלִים כבר היה ידוע מספרו של מאן, היהודים, ב, עמ' 366 [מס' ז65, שגם כתב אותו – מע"פ] (גם שם יש לקרוא במקום 'אלגיוהומא': 'אלגווה').2 יעקב בן סַלִים יצא מן העיר עדן אל אלגווה [כפי שמפורש במסמך הנזכר – מע"פ], מפני שהוא – כמו אחרים – התמרד בשלטונו של מַ̇צְמוּן בן יפת, נגיד ארץ תימן הנ"ל, ולא חפץ היה להיות מעורב במחלוקת.3 על אחת כמה וכמה מפליאות הן העובדות שאנו לומדים ממכתבו ביחס לתרומות שנתקבצו בשביל ישיבת ארץ-ישראל, וזה בתקופה של מחלוקת ושיבוש יחסים. הוא עצמו שלח את הסכום הגדול של שלושים וארבעה דינרי זהב ובידו הייתה גם הגבייה השנתית מכפרי תימן. המכתב מכחיש את הידיעה שהכפרים נמנעו אותה שנה מלתרום – שמועה שיסודה היה בלי ספק בפעולת בן-דודו של ראש הגולה, שעשה אז בעדן ומנע את הציבור שם לומר 'רשות' בשם מצליח גאון, ראש ישיבת ארץ-ישראל.4 הכותב מציין שלפי שעה רק שני כפרים עדיין לא שילמו, ולכשתגיע תרומתם, תהיה גביית הכפרים בסך ארבע מאות וארבעה דינרים, סכום הגון לדעת הכותב, ולפי ידיעתנו הסכום גדול בהרבה יותר מכל מה שנזכר אי פעם במקור מן הגניזה כתרומה שהועלתה לאיזו רשות יהודית.5 לפי טביעות עיני כתוב באמת לא 'תד' (404) [ע"ב, שורה 10, ראה ההערה שם – מע"פ], אלא 'תר' (600), ואולם לאחר המספר באה המילה 'דנאניר' ['דנאנ' – מע"פ], הרגילה בערבית קלאסית וגם בערבית של אותה תקופה וגם במכתב זה עצמו רק אחרי יחידות. עצם העובדה של גבייה שנתית מן הכפרים בשביל 'אדוננו', כלומר, ראש הישיבה של ארץ-ישראל, מוכיחה מה סדירה וקבועה הייתה הזיקה של יהדות תימן אל המוסד המרכזי ללימודים גבוהים של האומה.6 מסתבר שזהו המסמך הקדום ביותר שנכתב בתימן על פרשת מחלוקת הרשות. ראה במבוא על קביעת הזמן.7 הזהירות שהורה הכותב לחלפון לנהוג במכתביו הרגישים היא דבר יוצא דופן בעליל, לרבות ההנחיה להשמיד את האיגרת הזאת, הוראה שלמזלנו לא שעה לה חלפון. קשה אמנם לפענח את האיגרת, אבל היא כוללת ידיעות יחידאיות על הפרשה, כגון דבר המכתבים של הפרסי הדוידי שהועתקו ופרטים על המגבית למצליח, וכן ברכות לשלום ילדיו של חלפון ('גורי האריות שלו').