מכתב: CUL Or.1080 J211

תיאור

ח76 מכתב מאת ̇כַלַף אל חלפון על אנשי המעלה שפגש חלפון, על חידוש העסקים עמו ועל ניסיון כושל לקנות משרת עדן, מרחשוון אתנ"ב לשטרות, שהוא 14 באוקטובר–11 בנובמבר 1140 ד13. TS 10 J 24.2 ד14. CUL Or. 1080 J 211 ב48. TS Misc. 28.256 חומר הכתיבה: נייר; מידותיו: מס' ד13: 14.3 x 21.8 ס"מ; מס' ד14: 13.4 x 12.7 ס"מ; ומס' ב48: 14.2 x 14.6 ס"מ (הקטע הראשון), 7.9 x 16.2 ס"מ (הקטע השני). מס' ב48 שהיה קודם אחד – וכך בתצלום ישן בעזבונו של גויטיין – נתחלק עכשיו לשניים שלוש האותיות של שורה 19 כתובות בקטע השני, שנכרך לאחר מכן בטעות בחילופי ע"א וע"ב. סוף השורה הנזכרת הוא בקטע הראשון, והמשך השורות בקטע השני. כיו"ב בע"ב, משורה 22 ואילך, דהיינו התיבה הראשונה בקטע השני והמשכה בקטע הראשון, וכן שאר התעודה שם בקטע הראשון. בדברים שלהלן אני מתייחס למס' ב48 כאילו הוא קטע אחד ולא שניים. מס' ד13–ד14 פורסם אצל גיל ופליישר, ריה"ל וחוגו, עמ' 435–438. גויטיין תיאר את מס' ד13 כקטע מראש מכתב שכתב ̇כַלַף בן יצחק, ובו הביע את התרגשותו על מסעיו הממושכים של חלפון לספרד ולמגרב ואנשי המעלה שפגש שם. את מס' ד14, שסידר אחריו, תיאר כקטע של מכתב מאת ̇כַלַף לחלפון באותה נימה, המספר גם כן, כפי הנראה, ש̇כַלַף השקיע את שווי משלוחיו של חלפון מהודו בהשקעות בעסקאות חדשות שם. גיל ופליישר פרסמו את שני הקטעים כחלקים של מכתב אחד, ומתברר שהצדק עמם.1 סופו של מס' ד13 וראשו של מס' ד14 עוסקים באותו עניין, הוא תגובתו של ̇כַלַף לדברי חלפון על מסעיו והאנשים המפוארים שפגש בהם. במקום זה דומה ששני הקטעים כמעט נוגעים זה בזה, ולכאורה במקום שהם קרובים ביותר לא חסר ביניהם אלא קצת יותר מאות אחת (ראה מס' ד13, שורה 23–24). הטקסט המשוחזר רציף (כמעט) שם, אבל בגלל קיטוען של השורות הסמוכות אין המשפטים שלמים. ועוד, בגלל צורת מס' ד14 קשה לוודא את רוחב הדף שממנו נלקח. במקום אחד (ע"א, שורה 11, ע"ב, שורה 9) שרד הרוחב המלא של השורה לרבות השוליים הימניים הריקים. רוחבו קטן משל מס' ד13 ב-0.9 ס"מ בערך.2 אפשר שאמנם חסר מעט מן השוליים במס' ד14 ואינם שלמים, ואפשר שקטע זה אינו לקוח מאותו דף אלא מדף שעליו נכתב עותק אחר של אותו מכתב, שהרי רגילים היו לכתוב כמה עותקים מאותו מכתב שמא אחד מהם או אחדים מהם יאבדו בדרך.3 כל עוד אין חיבור של ממש, נותר הדבר בתחום ההשערה בלבד, וצריך עיון. בפסקה ג של המכתב, ממשיך מס' ד14 בענייני העסקים שבין ̇כַלַף וחלפון, ובפרט ההוראות הקשורות 'לשווי הנֵרְדְּ', שהטיפול בו נזכר בתעודה ח25 (שורה 53–ע"ב, שורה 2). לפי תעודה ח25 שווי הנֵרְדְּ של חלפון (שהיה לו שותף בקנייתו) היה ארבעים וחמישה דינר. במקום שמס' ד14 נקטע צוינו ההוצאות לאריזת הסחורות שנקנו בשווי הנֵרְדְּ. קטע גדול אחר ממכתב שכתב ̇כַלַף, מס' ב48, מתחיל בתיאור כלי אריזת חבילה ומציין את שווי הנֵרְדְּ: ארבעים וחמישה דינר. גויטיין קבע שנמענו של מס' ב48 היה סוחר שישב במצרים. במקום אחר (בהקדמה למס' ג10) שיער שאולי זה היה חלפון. התיאום בין הפסקה בסוף מס' ד14 לבין הפסקה בראש מס' ב48 בעניין שווי הנֵרְדְּ הופך השערה זו לוודאות לדעתי. ואכן זיהוי של חלפון כנמענו של מס' ב48 עולה גם מפרטים נוספים. למשל, בפסקה אחת בע"ב נזכרו יצחק אלסִ̇גִלְמַאסִי (שורה 25) ואבֵדות של נפש ורכוש בים. במכתבו לחלפון תעודה ח72, דיווח יצחק בן אהרן אלסִ̇גִלְמַאסִי על אבֵדות בים. אחד מאלה שטבעו שנזכר במכתב ההוא, נזכר גם במס' ב48, ע"ב, שורה 33. זאת ועוד, באותה פסקה, ע"ב, שורה 30–31, אומר ̇כַלַף שקיבל בגד של בד 'טַלִי' ששלח הנמען. ייתכן שמדובר ב'מַקְטַע טַלִי' שנזכר בהתכתבות של חלפון, ובמכתבו של יצחק אלסִ̇גִלְמַאסִי אליו, בתעודה ח71, נזכרו הוראותיו של חלפון בקשר לבגד ההוא. מתקבל על הדעת שמס' ב48 הוא קטע נוסף של אותו מכתב של מס' ד14. אף על פי שאין מגע בין הקטעים, ייתכן שהמרחק ביניהם קטן, וכאמור, מס' ב48 ממשיך באותה פסקה העוסקת בשווי הנֵרְדְּ. רוחבו של מס' ב48 ורוחבו של מס' ד13 שרדו בשלמות, ורוחב אחד להם בדיוק.4 כמעט אין ספק אפוא שהם לקוחים מדף אחד, ושלושת הקטעים מס' ד13, מס' ד14 ומס' ב48, שייכים ככל הנראה לאותו מכתב. בשלושתם נמצא אורך כמעט שלם של איגרת גדולה ובה יותר ממאה ושלושים שורות, שכתב ̇כַלַף לחלפון. חלקו העליון של מס' ב48, ע"א, נשתמר כמעט בשלמות. חלקו התחתון קרוע וניזוק מאוד, ולהֵפך בע"ב, הכתוב כרגיל בכיוון ההפוך. הדברים שבחלקים הקרועים נשתמרו, כמובן, רק למקוטעין, ובדרך כלל אי אפשר להשלים את הכתוב שם ולדעת בדיוק למה הכוונה. חרף נזקי הקטע שרדו בו כמה ידיעות מעניינות, הן שלמות הן חלקיות. ייתכן שהחלק המרתק ביותר הוא פסקה ארוכה [ד], בע"א, משורה 5 ואילך (קשה להכריע בדיוק היכן מסתיימת הפסקה, והחלוקה שלהלן שרירותית למדַי). משולבים בה מעשה בפלוני הנקרא אלדֻגַיים5 ותיאור של התקוטטות בין כוחות שליטי עדן. הדברים קשורים זה בזה, כי אלדֻגַיים הפקיד בידי הכותב תיבה גדולה ובה סחורות מן המזרח הרחוק, והכותב פתח אותה ומכר את תכולתה מפחד השוד בעיר. חלפון קיבל על עצמו ערבות לסחורתו של אלדֻגַיים. בפסקה ז ̇כַלַף מזכיר את ניסיונו הכושל לקנות לחלפון משָרת מתוך קבוצת עבדים חדשים, שהובאו לעדן בחג הסוכות מן 'בלאד אלזנג' [= ארץ זַנְ̇ג] שבמזרח אפריקה. המשתמע מאיגרת זו על כך ועל קביעת זמן מסעיו של חלפון לספרד ופגישתו ביהודה הלוי ובני חוגו נידון במבוא.6