מכתב: T-S 20.106
מכתב T-S 20.106תגים
תיאור
Poem on the occasion of a marriage, followed by a letter from Shelah b. Nahoum, probably from Tyre, to Abu al-Khair Efrayim ca. 1085, which continues on verso. (Information from CUDL)
Edition: גיל, משה
Translation:
T-S 20.106 1r
תיעתוק
משה גיל, (634–1099) ארץ-ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1983), vol. 3.- [אני] שלה הששי בן נחום חרטתי שיטתויים הללו במשאת
- [חן וחסד] וברכה ותפארת וגדולה וחיים עד העולם למרינו ורבינו
- [אפ]רים הוא גם הוא הנקוב בשם אבו כייר יהי רצון צורו
- [להתמיד] שם תפארתו כימי דוק עלי חלד אמן` ואכן הוצרכתי
- [לו כ]י הושמצה אזני כי אמרו האומרים שאין אשקלון
- [אלא מארץ פלשתי]ם זה הדבר הזכרנו לפני אדונינו הגאון
- [והשיב כי כל מי ש]למד ספר שופטים לא יאמר כזה
- [כי בספר שופטים כ]תוב וישאלו בני ישראל ביי לאמר
- [מי יעלה לנו אל הכ]נעני בתחילה להלחם ויאמר יי יהודה
- [יעלה ה]נה נתתי את הארץ בידו` וכת בתריה וילחמו בני
- [יהודה בי]רושלים וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיד
- [שלחו בא]ש` וכת וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני
- [וישב צפת] ויחרימו אותה ויקרא //את// שם ה//עיר// [[ ]] חרמה` וילכד
- [יהודה את] עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה`
- [ואת עקרו]ן ואת גבולה וגם מצודת ציון היא עיר דוד
- [לא כבשו] עד שבא דוד ולכדה והוריש את היבוסי אשר
- [בה כמו שכת] בדברי הימים וילך דוד וכל ישראל
- [ירושלים היא] יבוס ושם היבוסי יושבי הארץ
- [ויאמרו ירשבי יבוס] לדוד לא תבא הנה וילכד
תרגום
T-S 20.106 1v
Verso:
- דוד את מצודת ציון עיר דוד ואם כדבו[ם] שא[שקלון]
- אינה מארץ ישראל מפני שלכדוה בני יהודה ל[א]
- יהושע אם כן גם ירושלים שלכדו הם עם אשקלו[ן וכן]
- ציון //עיר דוד// שלא נלכדה עד שלכדה דוד וכאלה רבות
- שאינן מארץ ישראל` ואם יעלה על לב ה[אומרים]
- שאשקלון היא ארץ פלשתים כמו שכת ב[שמשון]
- ותצלח עליו רוח יי וירד אשקלון ויך מהם [שלשים איש]
- ויקח את חליצותם וכו מפני שלאחר שלכדו [בני ישר]
- את אשקלון ואת עזה הוסיפו בני ישר לעש[ות הרע בעיני]
- יי< בימי השופטים ונתנם ביד פלשתים ולכ[דו הערים]
- הטובות שבארץ ישר גם אשקלון גם עזה [דכת]
- ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני [יי< ויתנם]
- ביד פלשתים ארבעים שנה ואם תאמ[ר שאינה]
- מארץ ישר מפני שבאו פל[שתים באשקלון]
- גם כל ערי ישראל מתוך [שלכדון האויבים]
- בימי השופטים ובימי המל[כי]ם [אינן מארץ ישר]
- כדכת //בדבהי// ברחבעם בן שלמה ויעל ש[ישק מלך מצרים]
- על ירושלם ויקח את אוצרות בית [יי< ואת אוצרות]
- בית המלך ואומר ויהי בשנה החמ[שית למלך]
- רחבעם עלה שישק מלך מצרים על [ירושלים כי מעלו]
- ביי< וכו וילכד את ערי המצדות אש[ר ליהודה]
- ויבא עד ירושלם` ואומר בדברי הי[מים ועוד]
- אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי [ופלשתים]
- פשטו בערי השפלה והנגב ליה[ודה וילכדו]
- את בית שמש ואת אילון ואת [הגדרות ואת שוכו]
- ובנותיה ואת תמנה ובנתיה וא[ת גמזו ובנותיה]
- וישבו שם` ואם כדברי האומ[ר שאשקלון אינה]
- מארץ ישראל גם כל ערי [יהודה אשר לכדו]
- פלשתים מיהודה וישב[ו בהן אינן]
- מארץ ישראל גם הם ל[כדו
- מפני שכולם מארץ מצ[רים
- בארץ ישראל בכל אלה הכפרים [
- ובעזה אתם עושים כשערי [
- לפי שכל ארץ ישר אינם שומ[רים
- אחרי ואפילו אלו היה כדברי ה[אומרים שאין]
- אשקלון מארץ ישר והמון [
- אנו קודם שנבוא באשקלון באנו בש[
- בית דין וכל הישיבה מגזירתו כמצ[
- ובאנו בחיפה וגם התפללו על[י בה ששי (?)
- והכל מודים כי חיפה מארץ ישראל היא ה[
- מדנם ואין קץ לדברי רוח ואתה חכם [בתורה]
- וכל רז לא אנס לך ומימות שהיתה הישיבה ב[
- הם ממנים ששי ושביעי ואב בית דין וא[פילו גאון]
- בין בארץ בין בחוצה לארץ [ ] מכבר
- אבל סמיכה היא דבר אחר כדתנן [בסנהדרין]
- בפרק ראשון תאנא סמיכה וסמיכת זקנים [בשלשה אל]
- רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי סמכ[ין להו מניח]
- להו ידיו ארישיהון וסמכין להו [אל סמכין ליה]
- בשמא דלמא קרי ליה רבי ויהבי [ליה רשותא למידן]
- ומשמדא [נשתכחו דיני סמיכה מישראל (?)