Letter: T-S 10G5.8 + T-S 20.100
Letter T-S 10G5.8 + T-S 20.100Tags
Description
No. 1: Letter of condolence from a Gaon on the death of the addressee's son. (Bamerkazim, pp. 69-72); No. 2: Letter from Hayya Gaon to Qayrawan. In No. 1, T-S 20.100 begins at end of verso line 22. No. 2 begins with T-S 20.100 and continues on T-S 10G5.8 on line 53. Rotulus, written by the scribe known as Ibn Buqra (early 11th century)
Edition: Abramson, S.
Translation:
T-S 20.100 1v
Transcription
S. Abramson, "Letters by Ge'onim" (in Hebrew), Tarbiz 31 (Jerusalem: Mandel Institute for Jewish Studies, 1961), 43-58.No. 1(Recto)
- ...ב..נ.ו ו.......... [עד אשר ימרט משער]
- ראשו ככת' ואמר[טה משער ראשי]................
- הוא עושה בעצמ[ו... שהדאג]ה .......
- פעלתה ברוחך כל אלה. עד אשר יחרד [ככת' אף לזאת יחרד לבי]
- ועד אשר יירא וירעד ככת' יראה ורעד [יבא בי ותכסני פלצות. ועד אשר]
- מעיו יהיו חמרמר ככת' כלו בדמעות ע[יני חמרמרו מעי, ועד אשר יישב]
- משומם ככת' ואשבה משומם ועד אשר יחג[ור שק ויתפלש] ב[אפר ככת']
- חגרי שק התפלשי באפר. ולמה יגע האדם לעשות אלה או קצותם בנפשו או...
- לפעלו ברוחו כי אם בציווי הבורא להועיל המצווה ואם אין ציווי יכוערו כל אלה
- כי ציווי הבורא יעקיב שכר, ובאפס ציווי יהי העושה זאת נעכר. וראיה לדבר
- כי העושה כל אלה או מקצתם בנפשו יהיה שנאוי וכעור, כי כל משכיל יוכיחו
- וירבה תוכחותיו, וילאה להשיבו מאורחותיו. ואם יאמר אומר כי אני לא
- אעשה כל אלה אבל אעשה מקצתם ולא יכוערו נאמר לו כל דבר שמכוער
- כולו גם מקצתו מכוער כי המקצת יבוא בכלל הכל. ואיך יתיפה מקצת דבר
- שכולו מכוער ? אם כן יכוער מקצת דבר שכולו יפה, וזה הפך משפט השכל.
- גם אם יאמר כי האנחה והדאגה אינה מעשה הנאנח והדואג והם עשויים בו ואיך
- יכול להסירם ממנו ולהעבירם מעצמו, נאמר לו לא כן דברתה, ולא אמת אמרתה
- אבל המה מעשיו והם מפעליו, ראיה לדבר כי הוא יכול להסירם, כי אנחנו רואים
- כל משכיל יצוה להמעיטם ולהסירם ולולי שיש ביד הדואג יכולת להסיר דאגתו
- לא היו המשכילים מצוים אותו להמעיטה ולהסירה. ובזאת תדע כי הוא יכול
- לעשות זאת ואיפשר לו להמעיט להסיר ולהעביר. ואם תאמר במה יסיט
- הדואג דאגתו ויעביר הנאנח אנחתו, נאמר לך כי יכול להסיר הדאג והנאנח
- בעשרה ענינים, מקצתם שורש ומקצתם ענף להם. הענין הראשון שידע
- כי יש לנו ולו בורא חכם חכמים ורחמן מלא רחמים וכי ברא אותנו בחסדו
- והוא עושה הטוב לנו ואשר יקרבנו אל יראתו ואל עבודתו כי אם ידע כי
- העושר והבנים יקרבונו אל יראתו יעשירנו ויתן לנו בנים ואם ידע כי הם
- ירחקונו מעבודתו יבחנינו בעוני וינסינו במות בנינו. ולכן חיבים אנחנו
- להשיב כל דברינו אליו ולא להרהר הרהור רע בכל מידותיו ומיליו ככת' חכם
- לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם. ולכן האיש אשר יעשירהו י"י יודהו
- ואשר ינסהו בעוני גם יודהו ויברכהו ואם ימית בניו או קרוביו יקבל עול
- שמים עליו כי עשה לו הטוב, כאשר אמרו רבותינו חיב לברך על הרעה
- כשם שמברך על הטובה. והענין השני כי חיבין אנו לידע כי בוראנו
- עושה צדק ופועל אמת ככת' ידעתי י"י כי צדק משפטיך ואמונה עניתני.
- וכי אין לפניו עולה ולא רשע ככת' כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ולכן א[ם]
- ייסרהו י"י בחולי גופו או במות בניו או בעניו ועינויו ידע כי עשה עמו צדק[ה]
- ולא הסיר משפטו ככת' כל ארחות י"י חסד ואמת וג'. והענין השלישי
- כי יוצרנו הנותן חיינו ונשמת רוח אפינו בחסד גדול ככת' נותן [נשמה]
- לעם עליה ורוח להולכים בה, ובעת שיחפץ יקח נפשנו ויאסוף רוחנו [ורוח]
- בנינו ובנותינו ככת' אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וה[ענין הרביעי]
- כי אף על פי שאנחנו אבות בנינו הנה יוצרם נקרא אביהם כי הוא המ[חיה]
- אותם והיוצר נשמותם ככת' כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וג': ומ[שום]
- שהוא בוראנו הוא מושל בנו לעשות רצונו עמנו והוא הקונה אותנו וא[ת בנינו]
- וב[ידו] נפשות כולנו ככת' אשר בידו נפש כל חי וג' וכי נפשותינו בידו פק[ודות]
- ככת' בידך אפקיד רוחי וג'. והענין החמישי שחיבין אנחנו לידע כי לא בראנו
- יוצרנו בעולם הזה לחיות בו לעולם אבל בראנו לעשות הטוב והישר בע[יניו] ל..
- היעד לעולם הבא ככת' חיים שאל ממך נתתה לו וגו'. וכי העולם הזה כימי [חול]
- והעולם הבא כמנוחת שבת להנפש בו ככת' וזרחה לכם יראי שמי וגו' גם המ[צות]
- דרך אל העולם הבא ומסלה אליו לנסוע מהעולם הזה אל העולם הבא. [והענין]
- [השי]שי כי נדע שאין לברוח מן המות ואין כל בעלי חיים נצלים ממנו ככת' מי
- גבר יחיה ולא יראה מות וגו' ואנה אבתינו ונביאינו הלא מתו כולם ככת' אבתיכם
- איה הם וג' אבל יש מהם כי ימות בנוער ויש ימות בחור ויש ימות זקן ככת'
- [זה ימו]ת בעצם תמו וג' עטיניו מלאו חלב ומוח וג' וזה ימות בנפש מרה וג' יחד
- על [ע]פ[ר] י[ש]כבו ו[ג'] וסופנו למות ככת' כי מות [נ]מות וכמים הנגרים וה[ענין]
- השביעי כי נדע שרעות ה[עו]ל[ם] הזה רב[ות ו]גדולות .....קו...
- בו כי חיי צער יחיו בו כי העשיר ירושש ו . . . . . . . . . . . .
- עליהם ככת' כי אם יגדלו את בניהם וג' ואשר יחפ[וץ שלא יתיסר לא]
- בגופו ולא בממונו ולא בבניו הוא חפץ שקר ו........[מי מן]
- הנביאים והצדיקים חיה בלא צער הלא כולם ......
- והענין השמיני כי חיב ה[מ]תאבל על בניו ועל [ב]נו[תיו לקחת מוסר מן]
- הנביאים והצדיקים אשר מתו בניהם ובחייהם ...... [אהרן]
- הכהן הראש אשר מתו בניו בחייו ככת' ותצא אש [מלפני י"י ותאכל אותם וימותו]
- לפני י"י ודמם אהרן ושתק ברצותו משפט' י"י ככת' וידם אהרן.וגם דויד ה[מלך]
- צם ובכה בעוד הילד חי וכשמת נתנחם כי אמר כי הוא ילך אל בנו ובנו לא י[שוב]
- אליו ככת' ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני י"י על
- הילד ועתה מת [למה זה אני] צם האוכל להשיבו עוד אני וג'. ואיוב מתו ש[לשת]
- בניו בשעה אחת וקיבל דין יוצרו ככת' ויאמר ערום יצאתי וג' ואחרי כן [אמר גם]
- את הטוב נקבל מאת האלהים וג' ולכן השיב י"י את שבותו והטיב אחריתו ככת'
- ויי"י שב את שבות איוב בהתפללו כן חיב האבל המתאבל על בניו להנחם
- ...להיות כנביאים האלה אשר נתיסרו בבניהם להיות כהם וגם בדברי
- [ר' יוחנן שאמרו חכמים שה]יו לו עשרה בנים ומתו בחייו וצידק דין יוצרו. והענין
- [התשיעי כי נדע שהמ]ות טוב מהחיים וכי אשר המיתו יי"י לטוב לו ככת' [כי טוב]
- [חסדך מחיים שפת]י ישבחונך. והענין העשירי כי אנחנו יודעים שהמתים
- עתידים לחיות כי יי"י מחיה את כולם וכי האב יודע את בניו וישב עמם ככת'
- ... וג' וכאשר ידע ה[אב]ל כל אלה בלבבו או שיודיעו מודיע יסורו
- [ממנו אנח]ותיו ויעברו דאגותיו ככת' ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך
- [ישעשעו נפשי].
No. 2
- ....ה אכן כן הדבר באמונה ומי כמוהו פוקד שמע[יד]
- [על זאת ככת' הל]א תכן לבות הוא יבין הלא אלהים יחקר זאת והזכות ...
- .... עושה אותה וענות[נות]ו שאינו מחזיק טובה לעצמו מ..יו..ר
- ....יה שכר גדול מן הראשון ואין אנו צריכין להגיד לו איך ספרנו
- [קודם ואש]ר חדשנו עכשו סיפור חסדיו וטובותיו כי אין נאה לאמרם בפניו
- [אלא מקצתו וכל]ו ש[לא] בפניו וכמה שלימדונו חכמינו אומרין מקצת
- [שבחו] של [אדם] בפניו וכלו שלא בפניו כדרך שאמר הקב"הו לנח בפניו כי
- [אתך ר]איתי צדיק לפני בדור הזה ושלא בפניו העיד עליו נח איש צדיק תמים
- היה בדורותיו את האלהים התהלך נח. ועתה ישים גדולנו אלוף יחי לעד אלי
- לבו לחדש את חסדיו עם חידוש הדבר הזה והאגרת אשר אנו כותבין אל ק[ירואן]
- יקראנה בקהל. וכאשר כתב כי עשה בראשנה אשר שלח נסחי אגרותינו א[ל כמה]
- מקומות כן יעשה [עכש]ו גם בזאת, כי הראשונות עשו פירות וכן גם אלה יעשו
- והנה באה לפני[נו אגר]ת מחמדנו ומשוש לבנו ואוה[ב]נו וידידנו מרי ורבנא
- יוסף בן מרי ורבנא יעקב אלוף בן עוכל יחיהו קדושנו [ויתמ]כהו ויגוננהו ויהי ז[כר]
- אביו לברכה כי הבטיח אלוף יחי לעד בהבטחות יפות אשר אנו מקוים לראות[ן]
- וודאי כי בצדקת אלוף נט' רח' שמו אלהיו נשוא פנים [כמה שאמרו חכמינו]
- נשוא פנים שנושאין פנים לדורו בעבורו למעל[ה כגון ר' חנינא בן דוסא למטה]
- כגון ר' אבהו בביתו שלקיסר וכן יתקיים בו לעול[ם] כ[כת' כי שמש ומגן י"י אל' חן וכבוד]
- יתן י"י לא ימנע טוב להולכים בתמים. [וישא אלוף נט' רח' שלום למחמד]
- עינינו ומשא נפשנו ונכבדנו וחשובנו מרי ור[בנא ... ישגבהו קדושנו]
- ויתמכהו ויברכהו ומן השמים יבא לו שלום ..ו..
- בטובות והאלהים יוסיפהו חן וכבוד ויפק רצון ... וב[רכה בלי]
- קצה ובלי תכלה לזקננו ישישנו גדולנו האדיר ...רה ותפארת.. [אב]רה[ם] (?)
- הלוי ישגבהו קדושנו ויעזרהו ויתמכה[ו] .........שבחו גדול מלמנות וחכמתו
- [רבה מלספר ישא] אלוף יחי לעד שלומם והטורים האלה באהבה
- כי המה סגלת חמדתנו. ואל אדירנו איתננו מר רב בהלול הרב נטריה רחמנ'
- וקימ' בן מר רב יוסף זכ' לב' יצו אלוף יחי לעד לאמר כי נכספה וגם כלתה
- [נפ]שנו לאגרתו ולדבריו הנעימים ומחקריו המופלאים ושתי מחברות של שאל[ות]
- [ב]אנו מאתו מקץ כמה שנים ותשובות שתיהן יחדו כתבנו ושלחנום אל [מר רב]
- שמריה הרב נט' רח' כי על ידו שולחו. המחברת האחת כתב לפנינו כי ה[גיעה]
- אליו והשנית אחרי א[ש]ר שלחנוה חדלו אגרותיו כי נספח על חבורת ארץ [הצבי]
- ולא ידענו מה [היה לה נבקש] שיודיענו ההגיעה אליו למען נשקט, אם לאו למ[ען]
- נשלחה את נסח התשובות עוד שניה. וגם אנו תמהין מן מר רב בהלול הרב נט' רח'
- איך התאפק השנים האלה מלכתוב ספיקותיו ומחקריו כי זכות היתה [זאת]
- לנו ושלום מן השמים יבואהו ולכל קרוביו וכל סיעתו הסיעה הקדושה. וה[נה]
- הגד לפנינו כי יש במקומכם איש גדול בחכמה הר שלתורה
- מר רב חושיאל בן מררב אלחנן שמו ינצרהו יוצרו ותמהנו איך נתא[פק מלשלוח]
- מחקריו אל שער הישיבה למען ישתתף בדקדוקיה כאשר עשו הר[אשונים]
- [להראות] כחו בחדריה וקושיותיו הנפלאים ויבינום התלמידים ותרבה ה[דעת]
- ....אלוף נט' רח' ישיאהו מפינו אלפי שלום ורבבות ברכות ויודיעהו כ[י חפצים]
- אנו לקרוא את דבריו ולשמוח באמריו ואם יתאסף יפשטהו אלוף נט' רח' כי
- הוא כמונו וסגלת חמדתנו. ויקח אלוף את אגרתו וישלחהו לפנינו כי זאת [מנחה]
- עריבה ואשכר רצון הוא עדינו כן יעשה וי"י ישיגהו כל משאלותיו. והנה
- תבענו מן אלוף נט' רח' שישים את כואנתו לנצח את מר רב חנוך הרב נט' רחמ'
- על תשובות האגרות אשר נכתבו אליו מלפני נזרנו גאון הגדול יחי לעד
- ולא יחריש ממנו עד יעשה זאת. ושמחנו בדברי יקירנו מחמדנו מ'ר' יוסף בן
- מ'ר' ברכיה נט' רח' ובאמרי נעם הטהורים אשר ידבר והוסיף לקח בעינינו ונכוחה
- תבונתו וקראנו עליו לחכם לב יקרא נבון ומתק שפתים יוסיף לקח ומי יתרע את
- אלוף נט' רח' כי אם כזה ומי חבריו בלתי סגלת העולם. והנה שלחנו עם זו האגרת
- שתי אגרות פתוחות אל כל המערב יעש כאשר תבענו ממנו לשלוח נסחיהם
- אל כמה מקומות. ותשובות שאלות אחינו אנשי פאס המבורכים לי"י ושתי
- אגרות פתוחות אליהם יודיענו הגעתם. וחמדתנו אהובנו ידידנו מ' ר' נחום
- החזן נט' רח' בן מ' ר' יוסף החזן הגדול נוחו עדן יודיענו אלוף אנה הוא ואת שלומו כי אח
- חביב הוא לנו ועמנו גדל מנעוריו והוא נכבד וגדול בתורתו ומקומנו צריך לו הרבה
- כי נאספו הזקנים והוא עכשו המוקדם על כל החזנים אשר בבבל, ובנו עומד בכנסת
- גדולה בבגדאד ואהוב. וכל אשר כתבנו אל אלוף יביט בו ויעשהו ויגיד לנו שלומו
- וכל חפציו ושאלותיו ושלום אלוף וחייו וימיו ירבו לעד. י"ד באלול שי"ז ישע רב
- (שארית שאלות אנשי פאס וזה הקונטרס הרביעי (וכן אף בגיליון). הסופר השתמש
- בנייר החלק והעתיק את סוף התשובה בענין)
- בקייה שאלות אהל פאס והדא אלדרג אל ד'
- של ר' יוסי שמנכה לה חצי כסף קידושין חיבת היא להחזיר לו מהם שני כספים
- וחצי כי כבר נתחיב לה שנים עשר כסף וחצי שהם מוהר שלה ונתחיבה היא לו
- לנכות חצי כסף קידושין אשר נתנם בעת קידושיה והרי חמשה עשר כסף ולכן אמרנו
- שהיא חיבת לו לפי טעמו של ר' יוסי להחזיר שאר חצי כסף קידושיה והם שני
- כספים ומחצה. ואלה הם טעמי שלשת התנאים האלה ואין הלכה לא כר' יהודה ולא
- כר' יוסי אלא שהלכה כר' מאיר כאשר אנחנו מפרשין:
- וזה שאמרנו במאי עסיקינן אולימא בשמתה היא מי אית לה כתובה והתניא מתה אין
- ליורשיה כתובה עליו, כי אם מתה והיא נשואה בעלה יורשה ואם מתה והיא ארוסה
- אין ליורשיה עליו תוספת כתובה. ועוד אמרנו אילא בשמת הוא ת[אמר] תנו לי
- בעלי ואשמח עמו ובודאי יש לה מוהר אם ארוסה היא ומת הוא כאשר אמרנו אשה
- ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמא לו מתה אינו יורשה
- מת הוא גובה כתובתה ועוד אמרנו ואילא [באשת ישראל] שזינתה ובמאי או ברצון
- מי אית לה כתובה וא[ילא באונס מישרא שריא ליה] [שאמ]רנו להלן והיא לא נתפשה
- אסורה הא נת[פשה מותרת ועוד אמרנו אלא באשת כהן] שהיא אסורה לו כאשר אמרנו
- להלן ויש [לך מותרת שאף על פי שנתפסה אסורה] ואי זו זו אשת כהן, אף על פי
- ש[אסורה לו אית לה כתובה כמו שאמ' בסוף] תלמוד נדרים אמ[ר רב פפא בדיק לן
- רבא אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה] [או] אין לה כתובה וכו' [עד ואלא באשת
- כהן וכו' אלא לאו באונס וקתני יש לה כתובה]
(וכאן נפסק כתב היד)