رسالة: T-S 12.287

India Book (IB) IV,75 (ח80). Letter from Abū Naṣr b. Avraham, in Alexandria, to Ḥalfon b. Netanel ha-Levi. Dating: February 1141 CE. In Judaeo-Arabic. This was written after Ḥalfon departed from Alexandria together with Yehuda ha-Levi. (Information from India Book 4.)

ח80 מכתב מאת אבו נַצְר בן אברהם אל חלפון לאחר נסיעתו מאלכסנדריה עם יהודה הלוי אלכסנדריה, כנראה חודש פברואר 1141 ד75. TS 12.287 חומר הכתיבה: נייר; מידותיו: 16.1 x 23.5 ס"מ. ע"ב ריק. בכמה מקומות הנייר נאכל לפי צורת האותיות. פורסם אצל גיל ופליישר, עמ' 467–469. מלבד מראי המקום לספרות מדעית הרשומה שם, ראה ג'פרסון, ביבליוגרפיה, עמ' 193.1 אף על פי שרוב המכתב שרד, ראשו ורגליו קטועים וגופו נפגע. שם הנמען לא נשמר, אבל על פי הברכות לאחיו אבו עַלִי והעיסוק ביהודה הלוי, ברור שהנמען הוא חלפון. במקום שקטע זה מתחיל מדבר הכותב על געגועיו על המשורר מאז עזב את אלכסנדריה ותקוותו להתאחד עמו בהקדם. הכותב כבר שלח מכתב לריה"ל אבל הצטער שעשה כן, בגלל לשונו הקלוקלת, כדבריו, והוא ביקש מן הנמען להתנצל בפני המשורר על כך. לאחר שתי ידיעות על חוטי משי (כנראה) ועל משי, שבהן נרמזו אנשים באלכסנדריה שחלפון הכירם, ר' יעקב אלקֻרְטֻבִּי אחד ור' דויד 'הרב המובהק' אחד, שעסק במשי, ביקש הכותב מחלפון לספר לו על קורות יהודה הלוי לפרטיהם ודקדוקיהם. בהמשך הביע הכותב את צערו על שכירתן של בהמות רכיבה גרועות לנסיעה של חלפון ושל יהודה הלוי ('רבנו'). בברכות שבסוף המכתב נזכר גם 'מרנא ורבנא יצחק', הוא מן הסתם יצחק אבן עזרא. על פי המכתב של עמרם בר יצחק (תעודה ח79) ניתן לקבוע את זמן הנסיעה של חלפון עם ריה"ל מאלכסנדריה, ומשם גם נגזר זמן כתיבת מכתב זה, ככל הנראה חודש פברואר 1141. זהותו של כותב תעודה ח80 אינה מפורשת. גויטיין קבע, ללא הסבר, שהמדובר באבו נַצְר בן אברהם.2 גיל ופליישר לא נתנו את דעתם להצעתו של גויטיין, והם קבעו, ללא הסבר, שהכותב הוא אבו אלעַלַא איש אלכסנדריה שחיבר מכתב גדול לריה"ל אל פֻסטאט, שבו תיאר את התכניות להמשך נסיעתו של המשורר לארץ ישראל ואת התמרמרותם של יהודי אלכסנדריה לנוכח כמה משיריו של הלה שפרסם הדיין ר' אהרן אבן אלעַמַّאנִי.3 חרף דמיון כלשהו בין הכתב בתעודה ח80 לבין כתבו של אבו אלעַלַא, אין כל ספק, לדעתי, שגויטיין צדק בזיהוי כותב מכתבנו והוא אבו נַצְר בן אברהם. לא זו בלבד שהשוואת הכתב של תעודה זו לכתב שבתעודות שיצאו מתחת ידו של אבו נַצְר מצביעה על הדמיון הברור ביניהם, אלא שכותב מכתבנו גם השתמש בביטויים ולשונות שהם סימן היכר מובהק לכתיבתו של אבו נַצְר, ובהם, למשל, הכתיב 'ליכן' לתיבה 'לאכן' לצורותיה, קריאת בניו של אבו עַלִי 'אשבאל' ושימושו של הכותב בביטויים אסלאמיים.4