رسالة: T-S 13J19.17
رسالة T-S 13J19.17What's in the PGP
- صورة
- 1 Transcription
- 1 Translation
الوصف
India Book (IB) IV,74 (ח77). Page from a letter sent by Abū Naṣr b. Avraham from Alexandria to Ḥalfon b. Netanel in Cairo on the Alexandria; 10 of Marcheshvan (= October 23, 1140). The letter includes a report on the social uproar caused by Yehuda ha-Levi’s visit in Alexandria when everybody was eager to invite him. The letter contains a request for Ḥalfon to come to Alexandria to settle the disputes caused by Yehuda ha-Levi’s presence in the city. The letter also refers to business matters arising from the India trade, in which both the addressee and the writer were involved. Abū Naṣr complains about his eye illness: "I only wrote these few letters as I was housebound with a flare of ophthalmia that came over me." At the end of recto and beginning of verso, this proves relevant: "The account is in the shop and I am at home, so I do not have the precise details to inform you." Finally, in the last few lines, "Please extend forgiveness, God knows that I wrote this with the kerchief (khirqa) draped (musabala) over my eyes." The use of a dark kerchief to protect the inflamed eyes from light was part of the standard treatment for ophthalmia (see the tag "khirqa" and the chapter on ramad in Tadhkirat al-Kaḥḥālīn). (Information in part from Frenkel, The Compassionate and Benevolent, p. 523; Goitein, Friedman, India Book 4, p. 417). ASE
ח77 מכתב מאת אבו נַצְר בן אברהם אל חלפון על ההמולה מסביב ליהודה הלוי אלכסנדריה, י' במרחשוון, שהוא יום 23 באוקטובר 1140 ד74. TS 13 J 19.17 חומר הכתיבה: נייר; מידותיו: 16.8 x 24.3 ס"מ. פורסם אצל גויטיין, מכתב אל ריה"ל, עמ' 349–351, 354–356, 358–361; גיל ופליישר, ריה"ל וחוגו, עמ' 430–434; ופרנקל, האוהבים והנדיבים, עמ' 523–527. תרגום חלקי לאנגלית אצל שינדלין, שיר היונה, עמ' 100–101. חסר הדף הראשון של המכתב המתפרסם כאן. ברור ששם כבר כתב אבו נַצְר על קורות ריה"ל באלכסנדריה, אולם גם כאן הוסיף לדבר עליהן. בשורות הראשונות תיאור מעניין של האנשים המועטים שהלוי התארח אצלם ועל הלחצים שהופעלו עליו בשל כך. בגלל סיבות אישיות אבו נַצְר לא הזמין את המשורר לביתו והסביר שבכך רצה למנוע התמרמרות של אחרים, שרצו הם להזמין אותו. אמנם אבו נַצְר הלך אל הלוי אבל תמיד הביא עמו את ארוחתו. אבו נַצְר מבקש מחלפון לבוא בדחיפות כדי לחלץ את ריה"ל מסערת הרוחות. חלפון חייב היה להגיע בדחיפות גם כדי לטפל בסחורות שהיו לו באלכסנדריה לפני ייבוש התעלה שם. לפני ברכות הסיום הזכיר אבו נַצְר ענייני מסחר משותפים, לרבות הסתבכות מסוימת עם סוחר-הודו (אבן) אליַתִים. Description from PGPID 992: מכתב מאת אבו נ ְצר בן אברהם אל חלפון על ההמולה מסביב ליהודה הלוי אלכסנדריה, י' במרחשוון, שהוא יום 23 באוקטובר 1140 חסר הדף הראשון של המכתב המתפרסם כאן. ברור ששם כבר כתב אבו נ ְצר על קורות ריה"ל באלכסנדריה, אולם גם כאן הוסיף לדבר עליהן. בשורות הראשונות תיאור מעניין של האנשים המועטים שהלוי התארח אצלם ועל הלחצים שהופעלו עליו בשל כך. בגלל סיבות אישיות אבו נ ְצר לא הזמין את המשורר לביתו והסביר שבכך רצה למנוע התמרמרות של אחרים, שרצו הם להזמין אותו. אמנם אבו נ ְצר הלך אל הלוי אבל תמיד הביא עמו את ארוחתו. אבו נ ְצר מבקש מחלפון לבוא בדחיפות כדי לחלץ את ריה"ל מסערת הרוחות. חלפון חייב היה להגיע בדחיפות גם כדי לטפל בסחורות שהיו לו באלכסנדריה לפני ייבוש התעלה שם. לפני ברכות הסיום הזכיר אבו נ ְצר ענייני מסחר משותפים, לרבות הסתבכות מסוימת עם סוחר־הודו (אבן) אלי ִתים. Recto 'הזקן': גיל העלה את ההשערה שהכוונה לעמרם בן יצחק. ראו גיל-פליישר, עמ' 203, 432 הערה 2. ראש השנה חל באותה שנה (1140) ב-14 בספטמבר, בשבת; הציון 'לפני שחל האיסור' כוונתו כנראה לומר שר' יהודה הלוי הגיע אל מארחו לביקור חטוף בלבד לפני כניסת המועד. ראו דעה אחרת אצל גויטיין, מכתב, עמ' 350 ואת דברי שירמן, לתולדות, עמ' 330, הערה 39 [גיל-פליישר]. בנו של מ' אברהם: הוא בוודאי יצחק בנו של אברהם אבן עזרא, שנלווה אל יהודה הלוי במסעו. ראו גיל-פליישר, פרק שישי, עמ' 175-148. 'אלמעולה': קיצור לתואר 'החבר המעולה'. גיל סבור שהכוונה לאהרון אבן אלעמאני ומפנה לתעודה אחרת שנזכר בה תואר זה, אך גם שם ( TS 12.287- גיל-פליישר 49) אין כל ודאות שהכוונה לאהרון אבן אלעמאני. ראו גיל-פליישר, עמ' 140, הערה 143; עמ' 433, הערה 6, 10. 'לעדר תעלמה': גיל-פליישר תרגמו: 'על שלא הודעתי לו'. לא ברור לי כיצד המילה 'עדר' יכולה לציין שלילה, לכן העדפתי כאן את תרגומו של גויטיין. 'בטוהא': גיל-פליישר קראו 'כטוהא' ותרגמו 'והשתוממתי על הצעד (שעשית)'. כדי לאפשר תרגום כזה, היה צריך לכתוב 'כטו{ת}הא', לכן העדפתי כאן את קריאתו של גויטיין. גיל קרא 'צדאע' ותרגם 'כאב ראש'. העדפתי כאן את קריאתו של גויטיין משום שהמונח 'צראע' [=סכסוך] כקריאתו של גויטיין הוא המקובל לסכסוכים קהילתיים מעין אלה. Right Margin אבו אסחאק ה'נאיב': 'נאיב' הוא קיצור ל'נאיב צ'אמן', משנה לחוכר מסים. אבו אסחאק זה היה לימים לשותפו הקבוע בעסקים של אבו נצר. ע"ב התעלה: הכוונה לכ'ליג', התעלה שחיברה את אלכסנדריה עם הנילוס והיה אפשר להשתמש בה רק כשהייתה מלאה מים. היהלומים: בדרך כלל זהו הכינוי המקובל לבנים, אלא שידוע לנו כי לחלפון בן נתנאל לא היו בנים. ראו גויטיין, מכתב, עמ' 361, הערה 15. אולי הכוונה כאן לאחד מבני אחיו. אבו עלי: זהו אבו עלי יחזקאל, אחד מאחיו של חלפון. אבו אלנג'ם: חותנו ומבאי ביתו של אבו נצר. עשרה במרחשוון חל בשנת תתק"א (1140) ב-13באוקטובר [גיל-פליישר].
العلامات
Editors: Goitein, S. D.; Friedman, Mordechai Akiva; Ashur, Amir
Translators: Goitein, S. D.; Friedman, Mordechai Akiva; Ashur, Amir (in Hebrew)
T-S 13J19.17 1r
recto
- עונך יארב
- ולם יתפק לה דכול ענד אחד אלא ענד אלזקן
- פי יום ראש השנה קבל אן וקע אלנהי תם
- ענד אנסאן יערף בכראם אלשמאע כאן וצל
- מעה פי אלמרכב ודפע לה אלקול מן הנאך אנה
- יכון ענדה פמצי יום וצולה אליה סאעה ועאד
- תם בעד מדה אגתהד אלשיך אבו אלכרם בן
- מטרוח פי מגיה אליה ורגב אליה ותחאמל עליה
- באלדיאן וברסול מן ואלי אלבלד אלי אן מצ'א אליה
- לילה סבת ולם יכן הנאך אלא הו ואלדיאן וולד
- מ' אברהם ליכנה כאן פי אלאעיאד ואלצום ואכתר
- אלסבות ענד מולאי אלמעולה ואמא גיר דלך
- פענד אלאגתמאע יקע אלתחדת בה אן שא אללה
- וחכימא ברמזא ומא כתבת הדין אלחרפין
- אלא ואנא פי אלבית לאזם ברמד לחקני אללה
- אלמסוול פי אלשפא ואנני למחתשם מן מולאי
- וסיידי ולד אלשיך אלאגל אבי אלמנא נ''ע אכוהא
- לעדר תעלמה אן אלי אלאן לם ידכל לי אחד בית
- ואנני למא ארדת אלאגתמאע במרנו ורבנו יהודה
- הלוי ש''צ חמלת עשאיי לייליאת ומצית בת
- ענדה ואיצא אנני קצדת חסם מאדה מן
- יטלבה לאלא יקאל לה קד כנת ענד פלאן ומא גית
- ענדי ואנא מתרקב וצול חצרתה אלמחרוסה
- עלי עדד אללחט'את לעל אן יקע אלאגתמאע
- בה בחצורהא וקד עגבת מן בטוהא ואן
- הדא אלצדאע קד חאן לה אן ינקצ'י וענד
recto, right margin
- חצרתה
- מן אלסדאד ואל
- תדביר מא יוג'ב
- אפצאל אלנוב אלכבאר
- פכיף הדה אללה
- סבחאנה יחמל
- ען קלבהא ויפרג'
- כרבהא ואלדעוה
- משתרכה לאנני
- משארך להא פי אלסרא
- ואלצ'רא ואמא אלמולא
- אלשיך אלאגל אבי אסחק
- אלנאיב אדאם אללה עזה
- פקד וצל תפצלה פי בעץ'
- אלקמח וכתבה אלוארדה
- אלי ענדי תתצמן וצול
- מא אועדת בה לעל
- אן תנעם בשכרה
- ען עבדהא
- ואמא אלחסאב פהו פי
- אלדכאן ואנא פי
- אלבית
recto
- בעזרתך, הוי אלי!
- ולא עלה בידו לבקר בביתו של שום אדם חוץ מביתו של ה'זקן'
- ביום ראש השנה, קודם שחל האיסור. וגם
- בביתו של אדם הידוע בשם כראם אלשמאע שהגיע
- עמו באנייה. ומשם הוא דחה את דרישתו, שהוא
- ישהה אצלו, וביום שהגיע הלך אל ביתו לשעה אחת וחזר.
- ועוד זאת, לאחר כמה זמן, השתדל השיך אבו אלכרם בן
- מטרוח, שיבוא (ריה"ל) אל ביתו, ודיבר על לבו ולחץ עליו
- באמצעות הדיין ובאמצעות שליח מאת מפקד המשטרה של העיר, עד שהלך אל ביתו
- בליל שבת. ולא היו שם אלא הוא והדיין ובנו של
- מ' אברהם. אבל הוא היה בחגים ובצום וברוב
- השבתות בביתו של אדוני המעולה. אשר לדברים אחרים.
- נשוחח על כך כאשר ניפגש, אם ירצה ה'.
- וחכימא ברמזא. ולא כתבתי את השורות המועטות הללו
- (15–16) אלא בזמן שאני בבית, מרותק בגלל מחלת העיניים, שחליתי בה. ואני מתפלל לה' לרפואה. ואני ממש מתבייש מפני אדוני
- ומרי בן השיך המפואר ביותר אבו אלמנא נ"ע אחיו (= אחיך),
- בגלל הסיבה שהוא (= שאתה) יודע, שהרי עד היום לא נכנס אליי שום אדם הביתה.
- ואני, כאשר רציתי להיפגש עם מרנו ורבנו יהודה
- הלוי ש"צ נטלתי את ארוחת הערב שלי בלילות והלכתי וביליתי חלק מן הלילה
- אצלו. ובזה גם התכוונתי לשים קץ להתמרמרות של מי
- שמזמין אותו, כדי שלא יאמרו לו, 'כבר היית בביתו של פלוני ולא באת
- אל ביתי'. ואני מצפה להגעת הדרתו (= להגעתך), ישמרנו האל,
- כל העת, הלוואי תזדמן פגישה
- עמו בנוכחותו (= בנוכחותך). וכבר התפלאתי מן ההתמהמהות שלו (= שלך), כי
- כבר הגיעה שעתו של כאב הראש הזה להסתיים. ויש
recto, right margin
- להדרתו (= לך)
- הכישרון להשגת המטרה
- והיכולת לראות את הנולד הדרושים
- לשים קץ לצרות הגדולות
- ולא כל שכן זה. ה'
- ישתבח יסיר
- את הצער מלבו (= מלבך) ויסלק
- את עיצבונו. והתפילה
- היא משותפת, כי אני
- משתתף עמו בשמחה
- ובצרה. הארון
- השיר המפואר ביותר אבו אסחק
- אלנאיב, יתמיד ה' את יקרו,
- שלח אליי בטובו מעט מן
- החיטים. ומכתביו שקיבלתי
- מזכירים שהגיע
- מה שהבטחת. אנא
- הואל להודות לו
- בשם עבדו (= בשמי).
- אשר לחשבון, הוא
- בחנות ואני
- בבית.
T-S 13J19.17 1v
verso
- ומא אעלם תחקיקה פאעלמהא בה ואכאף
- אן תבטו חצרתה ותעדם אלכליג' ותבקא
- אלחואיג מעאקה באלאסכנדריה ומא ענדי
- אנהא תבטו אן שא אללה אכתר מן דלך
- ואמא אליתים פלא תסאל מא אנא פיה מעה
- לאן וצלה כתאב אלשיך אלאגל אבי זכרי
- ידכר לה אן מא קבץ' אלא דון אלסתה ותלתין
- דינא' והו יעמל בי מא לא יעמל והו מעדור
- לאן כאן ביננא איאם קלאיל מצ'ת אשהר
- ושיה מא חצל ואנא אעלם אן הדא מן
- גמלה אלאשיא אלתי תולם קלבהא ליכן אל
- צרורה תחוג' אלי אלשכוי אלי חצרתה למא
- אנא פיה מעה חצרתה אלאגלה מכדומה
- באפצל סלאם ואכרם תחיה ואלמאם
- ואלשיך אלאגל אבו עלי ומואליי אולאדה
- מכדומין ען עבדהם באפצל אלסלאם
- ואכוה עבדהא יכדמוהא באפצל
- אלסלאם ואלשיך אלאגל אבאסחק (!) אברהים
- בן שבת יכדמהא באפצל אלסלאם
- ואלשיך אבו אלנגם חמוי יכדמהא באפצל
- סלאם וכדם חצרתה לא יכליני מנהא
- ותנעם בבסט אלעדר עלם אללה
- מא כתבתה אלא ואלכרקה מסבלה
- עלי עיני וחסבי אללה ונעם
- אלוכיל עאשר מרחשון
verso
- ואיני יודע אותו לאשורו כדי שאודיע לו (= לך) מהו. וחוששני
- פן הדרתו יתמהמה ויחמיץ את הנסיעה בתעלה ויישארו
- הסחורות תקועות באלכסנדריה. ולדעתי, אין
- לו להתמהמה, אם ירצה ה', עוד. לעניין אליתים,
- אל תשאל כמה אני סובל ממנו!
- כי הגיע אליו מכתב של השיך המפואר ביותר אבו זכרי,
- שבו הזכיר לו שלא גבה אלא פחות משלושים ושישה
- דינר. והוא עושה לי מה שלא ייעשה. ומחול לו,
- כי ההסכם בינינו היה לימים אחדים, ועברו חודשים
- וממונו לא הגיע. ואני יודע, שזה
- מכלל הדברים הגורמים לו (= לך) כאב לב, אבל
- ההכרח מחייב להתלונן בפני הדרתו (= בפניך), בגלל
- מה שאני סובל ממנו (= מן אליתים). אני מברך בהכנעה את הדרתו המפוארת ביותר
- במיטב ברכות השלום והאיחולים וההוקרה היקרים ביותר.
- ואת השיך המפואר ביותר אבו עלי ורבותיי בניו
- יש לברך בשם עברם (= בשמי) במיטב ברכות השלום.
- ואחי עבדו מברכים אותך (= אחיי מברכים אותך) ביראת כבוד במיטב
- ברכות השלום. והשיך המפואר ביותר אבן אסחק אברהים
- בן שבת מברך אותו ביראת כבוד במיטב ברכות השלום.
- והשיך אבו אלנג'ם חמי מברך אותו ביראת כבוד במיטב
- ברכות השלום. ואל ימנע (= תמנע) ממני משימות שיש למלא לכבוד הדרתו.
- ויואיל לסלוח לי. שהרי במרומים!
- לא כתבתי את זה אלא בשעה שהתחבושת מכסה
- את עיניי. דיינו באלוהים ומה טוב
- להיסמך עליו. עשרה במרחשוון.