رسالة: T-S 8J21.7

India Book (IB) IV,79 (*83ח). Letter from Faraḥ b. Yosef b. Faraḥ, Alexandria, to Abū Saʿd Khalaf b. Sahl in Fustat. Dating: mid-eleventh century. In which the writer asks the recipient to help a third merchant, Abū l-Ḥassan b. Sasson with the sale of textiles from Sicily. Mentions the recipient's brother Abū l-Faḍl. Goitein identified this document as the last page of a letter written by Abū Naṣr b. Avraham to Halfon b. Netanʾel, and identified the recipient's brother as Abū l-Faḍl b. Abū al-Faraj al-Dimyāṭī; Gil and Fleischer and then Miriam Frankel followed this attribution. But Friedman rejected the paleographic and stylistic identification of the author as Abū Naṣr b. Avraham and finds no evidence that Halfon is the recipient, supporting instead an earlier attribution of Gil's to Faraḥ b. Yosef b. Faraḥ. Despite being included in the India Book corpus, then, the letter deals with Mediterranean trade and its protagonists have nothing to do (as far as anyone knows) with the Indian Ocean trade. (Information from Goitein and Friedman, India Book IV)

מכתב על סוחר המטפל בעסקיהם של אחרים אלכסנדריה, אמצע המאה האחת עשרה חומר הכתיבה: נייר; מידותיו: 11.4 x 16.3 ס"מ. פורסם אצל גיל, במלכות, ג, עמ' 732 )מס' 518 (; פרנקל, האוהבים והנדיבים, עמ' 435 – 1.436 לפנינו דוגמה של הקשיים והאתגרים לחוקר, שמציבים מכתבי הסוחרים הקטועים שמן הגניזה, בזיהויים ובשילוב הכתוב בהם במחקר. בשלב מאוחר של מחקרו בקובץ 'ספר הודו' זיהה גויטיין את התעודה הזאת כדף האחרון של מכתב שכתב אבו נַצְר בן אברהם אל חלפון. את הקטע הוא הכניס לקובץ לאחר מכתבים אחרים שכתב אבו נַצְר אל חלפון, 'ברשימה הישנה' כמס' 252c וב'רשימה החדשה' כמס' ד 79 . אני מניח שזיהוי הכותב )ועל פיו הנמען( נעשה על סמך מנהגו של אבו נַצְר לסמן בראש דף נוסף של מכתב שהוא המשך, כפי שכתב באחד ממכתביו, בראש הדף: 'תתמה אלכתאב', סוף האיגרת. 2 בראש שורה 1 בדף הנידון כאן: 'תמאם כתאב מולאי אלשיך', סוף מכתב אדוני השי̇ך וכו'. וכן בחתימת המכתב באה נוסחה אִסלאמית, 'וחסבי אללה וחדה', דיינו באלוהים לבדו, הדומה לנוסחה הרגילה בחתימת מכתביו של אבו נַצְר, 'וחסבי אללה ונעם אלוכיל', דיינו באלוהים ומה טוב להיסמך עליו. כיוון שרוב מכתביו של אבו נַצְר ששרדו בגניזה נשלחו אל חלפון, כבר זוהה הסוחר הנכבד ההוא בתור נמען המכתב. על פי הזיהוי הנזכר ציטט גויטיין בפרסומיו תעודה זו בתור מכתב שנשלח אל חלפון. את בן אחי הנמען אבו אלפַ̇צְל, הנזכר במכתב, הוא הזכיר בשם אבו אלפַ̇צְל בן אבו אלפַרַ̇ג, וזאת על פי אזכורו של אבו אלפַ̇צְל בן אבו אלפַרַ̇ג אלדִמְיַאטִי במכתב אחר. 4 בעקבות קביעתו של גויטיין, שחלפון היה נמען המכתב, הלכו גם גיל ופליישר, ונשאו ונתנו בייחוסו של אבו אלפַ̇צְל )לדעתם סביר להניח שהלה היה בן אחיו של חלפון, אבו אלמֻנַא, שבטעות סברו שהוא עֵלִי הדיין, אך אבו אלמֻנַא היה שם־הלוואי של יצחק הדיין(. 5 המסמך חזר ונדפס בתור מכתבו של אבו נַצְר אל חלפון במחקרה של מרים פרנקל אולם שני הסימנים הנרמזים שבגינם זיהה גויטיין את הכותב כאבו נַצְר אינם סימנים מובהקים כלל ואינם תואמים בדיוק את מנהגי הכתיבה שלו. לאמתו של דבר אין דמיון בין הכתב של תעודה זו לכתבו של הנזכר, ואין טעם לומר שהוא הכותב, וממילא אין סיבה לומר שחלפון הוא הנמען. למזלנו במחקר אחר כבר המציא לנו משה גיל את זיהוי הכותב והנמען: פַרַח בן יוסף בן פַרַח הכותב מאלכסנדריה )כמפורש( אל אבו סַעְד 7 כַ̇לַף בן סַהְל, היושב בפֻסטאט. המכתב נכתב באמצע המאה האחת עשרה. 8 הוא עוסק בענייני מסחר בים התיכון, ועד כמה שידוע לי אין בין האישים הנזכרים בו כל קשר לסחר הודו ובוודאי לא לחלפון הלוי בר נתנאל. אולם פסקה אחת במכתב משמשת דוגמה מובהקת לתכונה מתכונות הסוחרים שמכתביהם שרדו בגניזה, והיא משותפת לסחר הודו ולסחר הים התיכון. הכוונה לסיוע ההדדי שהיו מסייעים הסוחרים זה לזה, שהוא מן היסודות של המרקם החברתי־הכלכלי, ומודגם הוא במכתבים רבים בספר זה. כיוון שבפרסומים שבהם נדפסה ונידונה פסקה זו היא לא הועתקה ולא תורגמה כראוי, נביא את לשונה כאן. פַרַח הכותב מבקש מאת הנמען אבו סַעְד לסייע לסוחר שלישי, אבו אלחַסַן בן ששון, בהקדמת מכירת בדים מסיציליה, שהיו לו, שהופקדו בידי אבו סַעְד. הכותב מנמק את הבקשה בעד אבו אלחַסַן כך: