ثيقة شرعيّة: BL OR 5566D.24 + T-S 10J16.8
ثيقة شرعيّة BL OR 5566D.24 + T-S 10J16.8What's in the PGP
- صورة
- 2 Transcriptions
- 1 Translation
الوصف
IB IV,6 + IV,7 (ח7). Copy of a court record from Aden. Dating: Summer 1131 CE. Concerning a controversy over Jewish communal leadership in Yemen. Goitein thought that this copy was made in the hand of Ḥalfon b. Netanel ha-Levi, but Friedman doubts this. It is not a direct continuation of T-S 20.37, but it concerns the same controversy. Namely, a Persian Nasi who was a cousin of the Exilarch in Baghdad had come to Aden, and the Yemeni public received him with respect and handed over to him the synagogue and religious affairs. He annulled the practice of mentioning the authority of the head of the Palestinian Yeshiva (at that time Maṣliaḥ Gaʾon, based in the Egyptian capital) in prayer and legal documents. The foreign merchants, such as Ḥalfon b. Netanel, opposed this. (Information from Goitein, The Yemenites, pp. 67–68 and Goitein and Friedman, India Book IV) VMR. See also T-S AS 170.7.
العلامات
Editors: Goitein, S. D.; Friedman, Mordechai Akiva; Ashur, Amir
Translators: Goitein, S. D.; Friedman, Mordechai Akiva; Ashur, Amir (in Hebrew)
T-S 10J16.8 1r
recto
- ולמא כאן יום אלסבת תאני יום אלכלאם אשתמעו גמיע אלצחאבנא (!)
- אלגרבא וגאו אלי ענד אלשיך אבו סעיד וקאלו לה אש עולת
- אן תפעל פקאל להום לאני וחדי מא יגי מני שי אלא אך תכון כלמתנא
- ואהדה וקאלו לה לאן נחן לא נבריה עלי הדא אך יכורק בנא
- ובריסנא ומן ינתסב אליה ואתפק ראינא גמיע עלי אן נקאומהום
- ובאלכרוג אלי סלאטין אן יוכשף ענא הדה אלנובה והדא אלטלם אלעטים
- ⟦ואתפק ראינא⟧ ובקולו לנא פי אלכניס יאמעאשר ישראל לאן
- וצל הדא אלסנה כל גריב וכל כלב וכל סבאג וכל מן ליס לה קדר
- גא אלי הדא אלבלד פי הדא אלסנה מן דיאר מצר ויקול אני ואני
- ולא יכול אלי ביות אהל אלבלד ולא ידכול אלכניס והום פי מצר
- יאכלון פי ביות אלסמרה ואלקראין ואלהוראסין | ותמנע אלאן | כרג
- אלשיך אלאגלי מצמון וקאל פי גמיע אלגרבא שי אן יטול שרהא
- וגמיע האדא לים הו מנה אלא מא חומי עלי גמיע אלגרבא
- ולם יכון פיהום מן יורה ע⟦לי⟧ן דלך ולמא כאן יום אלאחד אתפק
- ראינא אן נמציו אולא אלי שיך עצמון ונקול לה אז כאן
- האדי אלאמור גמיעה מן ענדהא וען אמרה סמע וטאעה
- נסמע כלאמה פי דלך ונעמל בחסבו ומצינא גמיע
- אל ענדה ואשתמענא בה וכלמה כל ואחד מנא במא אעד מן
- אלכלאם וסאלנה (!) ען האדי אלאמור במא פעל הדא אלרגל
- בנא ען אלפריד ואלאש/ת\מע וקאל לאן אנתום תעלמו לאן כלאמי
- מא כונת האצר פי אלכניס וקאל לנא לאן מא כאן סבב כלאמה אמס
- אלא בסבב אלחלביין הו פלם יגיו אלי דארה ויחצור מעה אלכניס
- ויסמעו רשותו והו סבב כלאמה אמס ואלתפת אלשיך אבו סעיד
- וכלמה וקאל לה הדא אלדי טרא יום אלגמעה גמיעה תחסנה
- ותרצא וקאל לה מא כונת חאצר וגאלטה פי דלך מגאלטה
- ולמא ראנא לאן נחן גמאעה אן מושתמעין עלי כלמה אן
- ואחדה וגיר טייב אלאנפוס ואלתפת קאל לפלאן אמצי וכלאץ
- האדי אלנובה וחולהא תנחל וקאל לה אלשיך אבו סעיד מן אשתהא
- גיר הדא מן יריד תוסיעהא חרם אללה אלמחלקות ומן ירידהא
- אש בידי מן חלהא אלאמר בידכום וקאל לה תמצי אלי ענד
- אלרייס ותכלמה כלמתין לעל יקול מא פי קלבה מן אלגיץ ומא
- עאד שי גיר הדא וקאל לה אלשיך אבו סעיד מא האדי אלכלמתין
- ערפני איאהא וקאלו לה אן אלשיך יוסף ואבו סעיד אב (!) גמאהר
- וסאלם יערפוך איאהא ואנצרפנא מן קודמה
BL Or 5566.24 recto - קטע א
- ולמא כאן יום אלסבת תאני יום אלכלאם אשתמעו גמיע אצחאבנא
- אלגרבא וגאו אלי ענד אלשיך אבו סעיד וקאלו לה אש עולת
- אן תפעל פקאל להום לאני וחדי מא יגי מני שי אלא אן תכון כלמתנא
- ואחדה וקאלו לה לאן נחן לא נבריה עלי הדא אן יכורק בנא
- ובריסנא ומן ינתסב אליה ואתפק ראינא גמיע עלי אן נקאומהום
- ובאלכרוג אלי סלאטין אן יוכשף ענא הדה אלנובה והדא אלטלם אלעטים
- [ואתפק ראינא] ובקול לנא פי אלכניס יא מעאשר ישראל לאן
- וצל הדא (!) אלסנה כל גריב וכל כלב וכל סבאג וכל מן ליס לה קדר
- גא אלי הדא אלבלד פי הדא (!) אלסנה מן דיאר מצר ויקול אני ואני
- ולא ידכול אלי ביות אהל אלבלד ולא ידכול אלכניס והום פי מצר
- יאכלון פי ביות אלסמרה ואלקראין ואלהוראסין ... כרג
- אלשיך אלי [ . . . ]
T-S 10J16.8 recto - קטע ב
- ותמנע אלי אן [כרג
- אלשיך אלא]גל מצמון וקאל פי גמיע אלגרבא שי אן יטול שר[ח]הא (!)
- וגמיע האדא ליס הו מנה אלא מא חומי עלי גמיע אלגרבא
- ולם יכון פיהום מן יורדה ען דלך ולמא כאן יום אלאחד אתפק
- ראינא אן נמציו אולא אלי שיך (!) מצמון ונקול לה אן כאן
- האדי אלאמור גמיעהא מן ענדהא וען אמרה (!) סמע וטאעה
- נסמע כלאמה פי דלך ונעמל בחסבו ומצינא גמיע
- אלי ענדה ואשתמענא בה וכלמה כל ואחד מנא במא אעד מן
- אלכלאם וסאלנה (!) ען האדי אלאמור במא פעל הדא אלרגל
- בנא ען אלתצדיר ואלאש[ת]מע (!) וקאל לאן אנתום תעלמו לאן כלאמ
- מא כונת חאצר פי אלכניס וקאל לנא לאן מא כאן סבב כלאמה אמר
- אלא בסבב אלחלביין תגעלם (?) יגיו אלי דארה ויחצור [= ויחצרו] מעה אלכניס
- ויסמעו רשותו והו סבב כלאמה אמס ואלתפת אלשיך אבו סעיד
- וכלמה וקאל לה הדא אלדי טרא יום אלגמעה גמיעה תחסנה
- ותרצא וקאל לה מא כונת חאצר וגאלטה פי דלך מגאלטה
- ולמא ראנא לאן נחן גמאעה אן מושתמעין עלי כלמה אן
- ואחדה וגיר טייב אלאנפוס ואלתפת קאל לפלאן אמצי אכלאץ
- האדי אלנובה וחולהא תנחל וקאל לה אלשיך אבו סעיד מן אשתהא
- גיר הדא מן יריד תוסיעהא חרם אללה אלמחלקות ומן ירידהא
- אש בידי מן חלהא אלאמר בידכום וקאל לה תמצי אלי ענד
- אלרייס ותכלמה כלמתין לעל יקול מא פי קלבה מן אלגיץ ומא
- עאד שי גיר הדא וקאל לה אלשיך אבו סעיד מא האדי אלכלמתין
- ערפני איאהא וקאלו (!) לה אן אלשיך יוסף ואבו סעיד אבן גמאהיר
- וסאלם יערפוך איאהא ואנצרפנא מן קודמה
recto
- וכאשר היה יום השבת, למחרת אותם דיבורים, התאספו כל חברינו היהודים
- הסוחרים הזרים והלכו אל השיך אבו סעיד ואמרו לו: 'מה אתה מתכוון
- (3–4) לעשות?' אמר להם: 'ממני לא תהיה שום תועלת אלא אם אנו אומרים אותו דבר'. אמרו לו: אנו לא נמחל לו על כך שהוא פוגע בכבודנו
- ובכבוד ה'רייס' שלנו והנלווים אליו, והסכמנו כאחד להתנגד להם
- ולהגיש תלונה לשלטונות, כדי שניחלץ מן העסק הביש הזה ומן העוול הקשה הזה,
- ⟦והסכימה דעתנו⟧ ובכך שאמר עלינו/גינה אותנו בבית הכנסת: הוי קהילות ישראל,
- הגיעו לכאן בשנה הזאת כל סוחר זר, כל כלב, כל מגונה וכל מי שאין לו כבוד
- בא אל עיר זו בשנה זו מארץ מצרים, ואומר 'הנני והנני!',
- ואינו נכנס אל בתי אנשי העיר (הנכבדים) ואינו נכנס אל בית הכנסת. ובהיותם במצרים
- הם אוכלים בבתי השומרונים והקראים ועושי הקציצות. הוא התאפק עד שיצא
- השיך המפואר ביותר מצמון ואז אמר על כל הסוחרים הזרים דברי גנאי שארוכים מדי מלפרט.
- וכל זה לא יצא ממנו אלא מפני שהתרגז על כל הסוחרים הזרים.
- ולא היה בהם מי שיביא אותו מזה. ביום ראשון החלטנו
- ללכת ראשונה אל השיך מצמון ולומר לו: 'אם קרו
- כל הצרות האלה ברשותו (= ברשותך) ועל דעתו, אנו סרים למשמעתו.
- נשמע את דבריו בכך ונמלא אחריהם'. הלכנו יחד
- אליו ונפגשנו עמו, וכל אחד מאתנו דיבר עמו כפי שהכין
- את הדיבור. ושאלנו אותו על הצרות האלה, שבהן פגע אותו אדם
- בנו, כל אחד לחוד ובצוותא. אמר: 'אתם יודעים שאני אומר
- שלא הייתי נוכח בבית הכנסת'. ואמר לנו (עוד): 'הסיבה לדבריו אתמול לא הייתה
- אלא בגלל החלבים, כי הם לא הלכו אל ביתו ולא באו עמו אל בית הכנסת
- לשמוע את "רשותו". זאת הייתה הסיבה לדבריו אתמול'. אז פנה אליו השיך אבו סעיד
- ודיבר אליו ואמר לו: 'כל זה שקרה ביום שישי, האם אתה חושב אותו לנכון
- ומסכים עמו?' והוא השיב: 'לא הייתי נוכח'. ובזה הערים עליו במעשה מרמה.
- וכאשר ראה שאנחנו קהל המאוחדים בדעה
- אחת, הרגיע ופייס את האנשים ופנה אל פלוני ואמר לו: לך ופתור את
- הבעיה הזאת וחסל אותה באופן שתחוסל'. אמר לו השיך אבו סעיד: 'מי חפץ
- משהו אחר? מי רוצה בהרחבתה? ה' אסר את המחלוקות ומי רוצה בהן?
- (אבל) איני יכול לפתור אותה. העניין בידכם!'. אמר לו: 'לך אל
- ה"רייס" ודבר אליו מילים אחרות, כדי שיגיד מה הרוגז שבלבו, ואין
- עוד דבר חוץ זה (שצריך לעשות). אמר לו השיך אבו סעיד: 'מה המילים האחדות האלה?
- הודע לי מה הן'. אמרו לו: השיך יוסף ואבו סעיד אבן גמאהר
- וסאלם יגידו לך מה הן'. הלכנו לדרכנו מלפניו
T-S 10J16.8 1v
verso
- ובקינא מונתטרין מא יכון מן אלאמר ואדא באלמדכורין
- יטלנו אלאשתמע (!) באל⟦אל⟧שיך אבו סעיד ואכדו פי אלטריק
- אלי גאנב וקאלו לה אז תקול לרייס כלאם אן יטיב נפסה חתי
- לא יציע גמעה ללנאם וכלאמה ותטייב קלבה וקלב אלשיך בדלך
- וקלת להום מא הו אלכלאם פקאלו לי אן תערפה לאן מא סבב ימינך
- אלא אן עז עליך למא אן צעד אלשיך כלף אלמרכב וחלף עליך
- ועלי מבארך ובקול אלהלבי לאן אלשיך קאל לשיך כלף לאן תרחק
- לך גמיע מן ועל פי אלמרכב סוא ברכאת אלחלבי ואן עד עלי
- כמא עז עלי צאחבי דלך ושרט עליהום אן כאן ליס תם אלא
- הדא (!) אלכלמתין אנא נמצי ונקולהא ואלזמה אלמצי מעהום ודכל
- וקל לה לאן הדא סבב אלימין וקאל לה אכראם אן לך אלא תחלף
- בספר תורה תחלף באלמצחף קדמי פאן מא כאן אלסבב אלא דא
- י[...]|א וגרא ב[י]נהו[ם]| ל[...] אשגאל יצ'דהא וכילהום וכרג ועולם
- באלכלאם אלסולטאן וכרגו אלרסול מן ענדה ועא[דו ע]|לי אלשיך
- מצמון גמיע טא גרא ולמא כאן אכר אלנהאר מצא אליה
- ואנפדו ואסתדעו פלאן מע בעץ אלגרבא ועאדו פתחו
- אלחדית פאבאן יקול שבועה או שבועה מן סיני
- עלי צחה מא דכר ותואקפו פי שי יטול שרהא וקאל לה
- לא אקול שי מן דלך אלא אן וגב אלשרע דלך ותדכור
- דלילה מן אלשריעה או מן דברי רבותינו ותכתוב נסך
- בדלך וחדר פי דלך אלחדר אלשדיד וקאל [ת]טלב אנת
- אן תגלינא גמיענא הדא לא יכון אברא וחטאול אלכלאם
- פי דלך וקאל לא אפעל אלא מא יוגבה אלשרע פאתתח
- ואחד מן חאצרין ברכאת אבן חארת וקאל הו קול
- חטאתי ובקולה חטאתי פסך כלאמה מא צ'אע פקאל
- מא אקבל הדא שי אן יוגב פיה ימין ושבועה יוקאל
- פיה חטאתי וקאללה אלשיך אבו סעיד אנא איצא מא
- אקול הטאתי פי שי אן לא יוגב עלי פיה חק וקאם וקעד
- וקאל אש האדא אלדי תקול פי מגלסי כאן בית דויד יאכוד
- אחד בגיר חק אש תקול פי /גיר\ הדא אלמגלס וטאל אלכלאם
- פי דלך מנה ומן אלחאצרין אלא אן אעאד וקאל אן אלואגב
- אנהא מן הדא ואקל ואגב אן פיה חטאתי ולא אקבלה מנה
- אלא אן אקולה בחק וקאל לה אלשיך אבו סעיד לא אקול דלך
- וענד דלך קאל פלאן חטאתי חרת לם אדכול פי בית אלשיך
- מצ'מון ולם אערף לי דנב גירה ואנצרפו גמיע
- אלחאצרין ושלים
BL Or 5566.24 verso - קטעה ג
- ובקינא מונתטרין מא יכון מן אלאמר ואדא באלמדכורין
- יטלבו אלאשתמע (!) באלשיך אבו סעיד ואכדו פי אלטריק
- אלי גאנב וקאלו לה אן תקול לרייס כלאם אן יטיב נפסה חתי
- לא יציע גמעה ללנאס וכלאמה ותטייב קלבה וקלב אלשיך בדלך
- וקלת להום מא הו אלכלאם פקאלו לי אן תערפה לאן מא סבב ימין
- אלא אן עז עליך למא אן צעד אלשיך כלף אלמרכב וחלף עליך
- ועלי מבארך ובקול אלחלבי לאן אלשיך קאל לשיך כלף לאן תרהן
- לך גמיע מן וצל פי אלמרכב סוא ברכאת אלחלבי ואן עז עלי
- כמא עז עלי צאחבי דלך ושרט עליהום אן כאן ליס תם אלא
- הדא (!) אלכלמתין אנא נמצי ונקולהא ואלזמה אלמצי מעהום ודכל
- וקל לה לאן הדא סבב אלימין וקאל לה אכראם אן לך אלא תחלף
- בספר תורה באלמצחף קדמי (!) פאן מא כאן אלסבב אלא דא
- להום וכרג ועולת
T-S 10J 16.8 verso - קטעה ד
- וגרא ב(ינהם ועולם
- באלכלאם אלסולטאן וכרגו אלרסול מן ענדה ועא(רפו) אלשיך
- מצמון גמיע מא גרא ולמא כאן אכר אלנהאר מצא אליה
- ואנפדו ואסתדעו פלאן מע בעץ אלגרבא ועאדו פתחו
- אלחדית פאכד אן יקול שבועה או שבועה מן סיני
- עלי צחה מא דכר ותואקפו פי שי יטול שר(ח)הא (!) וקאל לה
- לא אקול שי מן דלך אלא אן וגב אלשרע דלך ותדכור
- דלילה מן אלשריעה או מן דברי רבותינו זכ לב ות פשך
- בדלך וחדר מן דלך אלחדר אלשדיד וקאל (תט)לב אנת
- אן תגלבנא גמיענא הדא לא יכון אבדא ותטאול אלכלאם
- פי דלך וקלנא אפעל אלא מא יוגבה אלשרע פאתתח (=פאפתתח)
- ואחד מן >אל< חאצרין ברכאת אבן חארת וקאל הו קול
- חטאתי ובקולה חטאתי פסך כלאמה מא צאע פקאל
- מא אקבל הדא שי אן יגיב (!) פיה ימין ושבועה וקאל
- פיה חטאתי וקאל לה אלשיך אבו סעיד אנא איצא מא
- אקול חטאתי פי שי לא יוגב עלי פיה חק וקאם וקעד
- וקאל אש האדא אלדי תקול פי מגלסי כאן בית דויד יאכוד
- אחד בגיר חק אש תקול פי גיר הדא אלמגלס וטאל אלכלאם
- פי דלך מנה ומן אלחאצרין אלא אן אעאד וקאל אן אלואגב
- אותק מן הדא ואקל ואגב אן פיה חטאתי ולא אקבלה מנה
- אלא אן אקולה בחק וקאל לה אלשיך אבו סעיד לא אקול דלך
- וענד דלך קאל פלאן חטאתי חרת לם אדכול פי בית אלשיך
- מצמון ולם אערף לי דנב גירה ואנצרפו גמיע
- אלחאצרין ושלום
verso
- וחיכינו בציפייה לראות מה יצא מן העסק. והנה פתאום הנזכרים
- רצו להיפגש עם השיך אבו סעיד, וחסמו את הדרך
- (שלו והטו אותו) אל הצד ואמרו לו: 'תאמר ל''רייס" מילים של פיוס,
- כדי שלא יתבטלו אחדות הבריות וטענתו, ובזה תפיס את דעתו ואת דעת השיך'.
- אמרתי להם: 'מה אומר לך?' אמרו לי: תודיע לו, שהסיבה לשבועתך
- הייתה רק שהצטערת, כשעלה השיך כלף אל האנייה והזמין אותך
- ואת מבארך ועל דבריו של אלחלבי, שהשיך אמר לשיך כלף, 'אתה מפייס
- ומושך אליך את כל מי שהגיע הנה באנייה חוץ מברכאת אלחלבי', וכי הדבר ציער אותי,
- כשם שציער את רעי זה. והתנה עמם: 'אם אין דרישה אחרת
- מלבד המילים המועטות האלה, אלך ואגיד אותן'. והוא חויב (בזה) ללכת אתם ונכנס לבית
- ואמר לו: 'זאת הייתה הסיבה לשבועה'. אמר לו: 'לכבודך, אם לא תישבע
- בספר תורה, תישבע במצחף (= בחומש) בפניי שלא הייתה סיבה אחרת אלא זו
- [...]'. והיו ביניהם [...] עסקים שהתנגד להם נציגם (?). והוא יצא ונודע
- לסלטאן על הדברים שנאמרו. יצאו השליחים מאצלו וסיפרו לשיך
- מצמון כל מה שקרה. וכשהייתה אחרית היום הלך אליו
- ושלחו וזימנו את פלוני עם אחדים מן הסוחרים הזרים ושוב פתחו
- בעניין, והוא השיב שיאמר: 'שבועה' או 'שבועה מסיני'
- על אמתות מה שאמר. והתנצחו בדבר שארוך מדי מלפרט. אמר לו:
- 'לא אומר שום דבר מזה, אלא אם ההלכה מחייבת זאת ותזכיר
- ראיה מן התורה אך מדברי רבותינו ותכתוב את זה עותקים'.
- וחרד מזה חרדה גדולה, ואמר: 'אתה מבקש
- לנצח אותנו כולנו. זה לא יהיה לעולם'. ונמשך הדיבור
- בעניין זה, ואמר: 'לא אעשה אלא מה שמחייבת ההלכה'. אז פתח
- אחד מן הנוכחים, ברכאת אבן חארת, ואמר: 'הוא אמירת
- "חטאתי", וכשיאמר "חטאתי", ביטל את דיבורו (ו)לא אבד'. אמר:
- 'לא אקבל! זהו דבר שחייב בו שבועה ושייאמר
- (27–28) בה "חטאתי"'. אמר לו השיך אבו סעיד: 'גם "הטאתי" לא אגיד בדבר שאין הדין מחייב אותי בו'. הוא נרגז
- ואמר: 'מה זה שאתה אומר באולם ביתי: כלום יטיל אדם מבית דויד דבר על/ראשים
- (30–31) מישהו שלא כדין?! מה תאמר שלא באולם ביתי?!' וארכו דבריו בעניין זה ודברי הנוכחים, עד אשר חזר ואמר: 'מה שחייב הוא
- חמור מזה. ולפחות חייב בזה "חטאתי", ולא אקבל זאת ממנו
- אלא אם כן יאמר אותה בלשון (שבועה של) "בחק"'. ואמר לו השיך אבו סעיד: 'לא אומר זאת!'
- מיד לאחר מכן אמר פלוני: 'חטאתי, התבלבלתי. לא נכנסתי אל ביתו של השיך
- מצמון ואינני יודע חטא אחר שעשיתי זולתו'. אז התפזרו כל
- הנוכחים. ושלום.