رسالة: T-S J2.26
رسالة T-S J2.26العلامات
الوصف
Almost poetic letter of a Gaon, perhaps Shelomo b. Yehuda. A woman deserted by her husband for many years had brought up her only son and when he was old enough had sent him out to find his father, but the boy perished on his way. Along with attempts at consolation the Gaon refers to a debt of 300 dinars and losses incurred by the recipient of his letter. On microfilm the verso appears before the recto. (Information from Mediterranean Society, III, p. 199)
Edition: Goitein, S. D.
Translation:
T-S J2.26 1r
النصوص المفرّغة
S. D. Goitein, unpublished editions.- שקר ואחר ימלא פיהו חצ[צים
- וכמה מעשיות יש בחסידים שניסרו
- בבניהם אבל אשרי מי שנלקח בנו
- והוא רצוי לפני בוראו ואיך להרהר
- אחר מידות יוצרנו המשאל ממנו
- לכבה האש הבערת ולשכך החמה
- הנבערת ולאמור לצרותיך דיי ולדבר
- על לבך דברים טובים דברים ניחומים
- ובא אלי מכתבך ואני טרוד במועד
- בשירות העם לא היה לי פנאי לדבר
- ואחר המועד הנחוץ בתשובה ולא
- היה רוח בעת להכין כראוי אבל לפי
- שעה חקותי אשר בא לפי בנחץ ואשר
- פצתה במכתבך האיש ההוא לא נתן
- דבר ואין לך אחי להטריח על עצמך
- כי אתה מיוסר דיי לך מה שאתה בו
- ומר תנחום שצ הוציא כתב עליך
- בחוב ההוא ואמר אני הי'ה לי חוב עליו
- והיה מדחה אותי מיום ליום עד שאבד
- ממני קרוב לשלוש מאות זהובים אחי
- ראוי לאדם לפרוע את חובו קודם לכל
- דבר כי פריעת בעל חוב מצוה
- ודיי למבין כמוך ואשר הבטיח לנחם
الترجمة
T-S J2.26 1v
verso
- ואשר [הוא לה עבר ונל]קח ממנו וחלף
- ועבר באמרו ייי נתן וייי לקח יהי שמו
- מבורך בכל משא ומקח אחר כבוד אל
- אותו יקח וראוי לאמר אם אבד הונו
- וחילו מי יודע כי היה מכשולו כי . .
- עושר אדם בחיתו שמור לו לרעתו
- ורבים בנים בהתקיימם תוגת אמם
- עד אשר יתאנן יולדיהם מהאל הנותנם
- לקצר חייהם או ברוע דרכיהם ומעלליהם
- או בחוסר דיעותיהם ותקצר נפשם מהם
- ולכן אהוב וחביב וקשור בנפש אמנם
- כי שבר גדול בא לך ומכה נחלה מאד
- צור החלך כי שלו היית ופורפרת ושוקט
- הייתה(!) ופוצפצת באשר ירדת מממונך
- והונך וגלית מביתך ומעונך אל משיח
- להסתפח להתכבד להתיקר ולא להתיפח
- ותעזב העזר אשר בחרה בך להנזר
- וידיד בחיקה לגדל ולרבות להיות לה
- למשיב נפש לתאוות והיתה מקוה יום
- יום שואפה יד דרך מצפה כי יזכור דוד
- נהי דוד ואל ירחיק הנדוד : ויהי כי ארכו
- לה הימים ומכתבים נשלחים ורקים
- שבים נכלמים ותאמר בלבה אשלחה
- נא ידיד הרוח ונשף החשק אולי בראותו
- אותו יזכור ימי החשק ותשלחהו ונפשה
