منحة في رسالة: T-S 12.217

رسالة T-S 12.217
  1. الاقتباس المرجعي
    Moshe Gil, Palestine During the First Muslim Period (634–1099)‎ (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1983), vol. 2.
    Location in source
    • #086
    Relation to document
    • Digital Edition
    • الطبعة
صورة
النصوص المفرّغة
الترجمة

T-S 12.217 1r

1r
Moshe Gil, Palestine During the First Muslim Period (634–1099)‎ (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1983), vol. 2.
  1. הגיע כתב כגק יקר הדר האלף מר ורב סהלאן ישמרהו שומר נפשות חסידיו
  2. יעמיד מחלציו כמוהו בן כגק מר אברהם החבר נוחו בגן עדן ועמדתי על
  3. כל הכתוב בו ואמנם כי אהבתו לא היתה תלויה בדבר כי לשם שמים היתה
  4. כן היא עומדת כל ימי היותו לפני זה כתבתי שני טורי תנחומים על האב היקיר
  5. יניחנו האל עם חסידי יש וינחם אהוב וכל קרוביו ואשר זכר בעד הזקן האדיר
  6. רבנא חסד האל לא יסיר חסדו מעליו ויחיה חמודו ואחיו גלוי לאל לא יסור זכרו
  7. מפי בטובה ואשר זכר בעד החבר רבנא אפרים אני לא שיתפתי עמו איש
  8. גלוי לאל כי טרם לכת רבנו אב שצ שאל לכתוב שם האיש בחבר לא ישר
  9. בעיני בזכרי רוע מעשיו כי לא הרעותי לו ולא נעלם מאהוב כי לפני כן היום
  10. היתה הרשות נפרדת ועתה נעשה משותפת ואולי \\מאתו\\ נכתב אליו\\ והתנאי\\ כי לא יעשה \\דבר\\ כי אם
  11. בעצת ארבעה לו ראה אותי אהוב אותו היום היה תמיה כי האוסרים אותי שלוא
  12. לקרות הם קראו ונודע לכל מבין כי בא עת לעבור ועת לעמוד ולאשר ישר בעיניו
  13. יעמוד אם לתאותי חלילה לי לשכוח אהבת מתקרב באהבה ולקרב מואס ואשר
  14. זכר לולא כתב המשוש שצ כי בו מעזכם [
  15. עשה נשיאנו יקרת רבנו יחזקיהו יהי [צור עזרו
  16. מתלונן על נפשו איך תשיאני נפשי לה[
  17. לזכרני ולא אדמה לחסידי גוים המקוים ומיחלים [
  18. יעלה זכרם בלב כשיריהם אבל אומר הם יחידים ואין אחרים תלוים בהם
  19. ואני שמשי תלויה קרבה לבוא למאד ועד מאד נפשי דכא מיום אשר נאסף בן
  20. גילי \\נוחו עדן\\ המשאל מהאל להעביר השנה הזאת בחיים ואל ייאמר מתו שניהם בשנה אחת
  21. וידוע יהי לאהוב כי אני כצלם אתהלך לא נשאר לי רשות כי אם שם בלבד
  22. ותש החיל וכשל הכוח והברך ומעד הרגל וכהו העינים ואשר אכתוב על דר[ך]
  23. הלימוד פעמים יהיו השורות מיושרות פעמים יהיו מעוותות וכמו כן הדברים
  24. מטירוד הדעת מיום הלך החמוד לצובה להביא משם כלים שנשארו לו שם
  25. מהאל המשאל להשיבהו שלום בטרם אלך ואינני דואג בע[ ] והצ[ ]
  26. ואני חי להחזיק טובה לנודב ולמתעסק עד ול[ ]ה בבא עד [ ]
  27. ושלום כבודו ושלום רבנא סעדיה ירבה נצח

T-S 12.217 1v

1v

verso

  1. لسيدي راس الكل ابو عمر سهﻻ ن ابن ابراهيم الرب من محبه ﻻ عدمه
  2. اطال الله بقاه وادام عزه وتاييده وسعادته وسﻻ مته الفسطاط ان
بيان أذونات الصورة
  • T-S 12.217: Provided by Cambridge University Library. Zooming image © Cambridge University Library, All rights reserved. This image may be used in accord with fair use and fair dealing provisions, including teaching and research. If you wish to reproduce it within publications or on the public web, please contact genizah@lib.cam.ac.uk.