رسالة: T-S 12.217
رسالة T-S 12.217What's in the PGP
- صورة
- 1 Transcription
الوصف
Letter from Shelomo b. Yehuda, in Jerusalem, to Sahlān b. Avraham, in Fustat. In Hebrew. Dating: 1029 CE. "Here is a description of old age in the hand of Solomon b. Judah Gaon, the president of the Jerusalem yeshiva and official head of the Jews of the Fatimid empire, written nineteen years before his death. The time was excruciating for him: things in the yeshiva and the community at large did not go according to his wishes. Abraham b. Sahlan, a leader of Egyptian Jewry, Solomon's 'peer,' with whom he had probably studied many years before, had just died, and his own son was on his way to Aleppo in northern Syria, a voyage fraught with danger. . . . But old age, like life in general, has its ups and downs: the rich correspondence of the Gaon shows him as being active in affairs and rich in style during the long years following the passage translated above, although a premonition of death is certainly felt in it. 'I am a descending sun, soon to set. My soul is very much depressed since my peer passed away, may he rest in Eden. I ask God only to keep me alive through this year so that people should not say: "Both died within one year." Take notice, my dear, that I am going about like a shadow [cf. Psalms 39:7]. I have no authority (reshut), only the title. My strength is gone, my knee is feeble, and my foot staggers. My eyes are dim, and, when I write, it is as if I was learning it, sometimes the lines are straight and sometimes crooked, and so is my style, because my mind is disturbed since the day my beloved [son] traveled to Aleppo to fetch some goods he had left there. I pray to God to bring him back in safety "before I depart and be no more" [Psalms 39:14]'" (Goitein, Med Soc, V, p. 120, translating lines 19–25).
العلامات
Editor: Gil, Moshe
T-S 12.217 1r
- הגיע כתב כגק יקר הדר האלף מר ורב סהלאן ישמרהו שומר נפשות חסידיו
- יעמיד מחלציו כמוהו בן כגק מר אברהם החבר נוחו בגן עדן ועמדתי על
- כל הכתוב בו ואמנם כי אהבתו לא היתה תלויה בדבר כי לשם שמים היתה
- כן היא עומדת כל ימי היותו לפני זה כתבתי שני טורי תנחומים על האב היקיר
- יניחנו האל עם חסידי יש וינחם אהוב וכל קרוביו ואשר זכר בעד הזקן האדיר
- רבנא חסד האל לא יסיר חסדו מעליו ויחיה חמודו ואחיו גלוי לאל לא יסור זכרו
- מפי בטובה ואשר זכר בעד החבר רבנא אפרים אני לא שיתפתי עמו איש
- גלוי לאל כי טרם לכת רבנו אב שצ שאל לכתוב שם האיש בחבר לא ישר
- בעיני בזכרי רוע מעשיו כי לא הרעותי לו ולא נעלם מאהוב כי לפני כן היום
- היתה הרשות נפרדת ועתה נעשה משותפת ואולי \\מאתו\\ נכתב אליו\\ והתנאי\\ כי לא יעשה \\דבר\\ כי אם
- בעצת ארבעה לו ראה אותי אהוב אותו היום היה תמיה כי האוסרים אותי שלוא
- לקרות הם קראו ונודע לכל מבין כי בא עת לעבור ועת לעמוד ולאשר ישר בעיניו
- יעמוד אם לתאותי חלילה לי לשכוח אהבת מתקרב באהבה ולקרב מואס ואשר
- זכר לולא כתב המשוש שצ כי בו מעזכם [
- עשה נשיאנו יקרת רבנו יחזקיהו יהי [צור עזרו
- מתלונן על נפשו איך תשיאני נפשי לה[
- לזכרני ולא אדמה לחסידי גוים המקוים ומיחלים [
- יעלה זכרם בלב כשיריהם אבל אומר הם יחידים ואין אחרים תלוים בהם
- ואני שמשי תלויה קרבה לבוא למאד ועד מאד נפשי דכא מיום אשר נאסף בן
- גילי \\נוחו עדן\\ המשאל מהאל להעביר השנה הזאת בחיים ואל ייאמר מתו שניהם בשנה אחת
- וידוע יהי לאהוב כי אני כצלם אתהלך לא נשאר לי רשות כי אם שם בלבד
- ותש החיל וכשל הכוח והברך ומעד הרגל וכהו העינים ואשר אכתוב על דר[ך]
- הלימוד פעמים יהיו השורות מיושרות פעמים יהיו מעוותות וכמו כן הדברים
- מטירוד הדעת מיום הלך החמוד לצובה להביא משם כלים שנשארו לו שם
- מהאל המשאל להשיבהו שלום בטרם אלך ואינני דואג בע[ ] והצ[ ]
- ואני חי להחזיק טובה לנודב ולמתעסק עד ול[ ]ה בבא עד [ ]
- ושלום כבודו ושלום רבנא סעדיה ירבה נצח
T-S 12.217 1v
verso
- لسيدي راس الكل ابو عمر سهﻻ ن ابن ابراهيم الرب من محبه ﻻ عدمه
- اطال الله بقاه وادام عزه وتاييده وسعادته وسﻻ مته الفسطاط ان
