منحة في رسالة: T-S 13J27.11
رسالة T-S 13J27.11- الاقتباس المرجعي
- S. D. Goitein, index cards.
- Location in source
- Relation to document
- المناقشة
- الاقتباس المرجعي
- Miriam Frenkel, The Compassionate and Benevolent: The Leading Elite in the Jewish Community of Alexandria in the Middle Ages (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute for the Study of Jewish Communities in the East, 2006).
- Location in source
- Doc. #79, pp. 566-570
- Relation to document
- Digital Edition
- الطبعة
- الاقتباس المرجعي
- S. D. Goitein, unpublished editions.
- Location in source
- Relation to document
- الطبعة
صورة
النصوص المفرّغة
الترجمة
Editor: Frenkel, Miriam
T-S 13J27.11 1r
Miriam Frenkel, The Compassionate and Benevolent: The Leading Elite in the Jewish Community of Alexandria in the Middle Ages (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute for the Study of Jewish Communities in the East, 2006).
Recto
- בשמ' רחמ' מן שאכר תפצלה יה[ודה]
- וצלת כתב מולאי וסיידי אלשיך אב[ו למגד]
- מאיר החזן ירום הודו ויגדל כבודו גמע אללה
- אלשמל בנטרה אלשריף אמן אלהי אמן סלה
- פקבלהם קבל אלוקוף עליהם וסררת אלהים יודע
- בבלוג אלאמאל אללה יזידך מזאד כל כיר ויזכיני
- איצא אלי דלך יודו לה' חסדו עלי אלסלאמה ובקי קלבי
- ענדך מן גהה מרצך אללה לא יוריך באס ויצד
- ענך כל אדיה למען שמו הנכבד והנורא ובקית
- משגול אלסר אלי אן גא מן ענד אלמולא כתאב ואנת
- תדכר פיה אנך תוגהת אלי אלעאפיה אללה לא
- יעדמנא ולא אהלך נטרך [ ]
- מן הדה אל[נס?]א ולא יוריהא פי אחד מנכם באס
- יא מולאי מא הי אלא אנהרמת מא בקי להא מא
- תקום ולא תקעד //פלא תתכלא ענהא// ואכוך אלשיך הלאל אללה יחפטה חצל
- לה //מרץ'// אן דכל פי רגלה מסמאר לה אשהר ואלי אלאן מא
- פאק פיאק כלי וקאסא שדה וולידאתה מרצא פי
- חאל צעב ומא יפתח פמה אלסכון ולולא יקאל לה
- הו עלי מרצה למא [עלמתך?] בה וקאל לי איצא ען
- מפצל אל[כ]הן אנה אשתרי לך אלשופר באלפצה
- והו מא ישתהי אן יבקא תפצלה עליכם הדא ..ה
- ואמא מא דכרתה אן אכתר מרצך מן שרב אלנביד
- מא כאן אלא ראי צאיב פי אלימין אנך מא תשרבה
- ווצייתי ענדך אלא תכתר מנה וסרני איצא וצול אלסליחה
- ואנחנו לא נדע וג' ואמא אלאכרי פאן עדרהא עלמנה{!}
- יא מולאי ועלי קלבי מן גהתהא צעובה עטימה פאללה
- יעין עלי אכדהא ולכן יא מולאי תמייזת עמי למא אן
- צלא בהא פי אלאשמורות ראית אולהא אמונתך
- יודיעו פלעל תרגע תגתמע באבן אלסדיד
- ותקצדה פיהא וחייך הטובים מא נפדת מן גהתהא אלא
- למרשיליה יא מולאי לו אנה יקולהא פי אלחול
- אנכתבת ואלא מא יקולהא אלא פי לילה אלעקדה או
- לילה אלסבת אדא לא תנכתב אלב[ת]ה
Right Margin
- לאן //אנת// למא אן סאלת ברכאת עליהא קלת לה עלי אלנק[ ]א בשרא [ ]
- יא מולאי י[ ] הא תוכד כמא וגדת אנת אלמי׳ כמכה׳ עלי קאפיה אלה׳
T-S 13J27.11 1v
Verso
- יא מולאי לא בד מא נתכאצם מעך כצומה שדידה
- כם נקצדך אנך אדא כתבת כתאב תעמל לה תאריך
- הודא כתאבין וצלו מא להם תאריך האולי מערופין לאגל
- אנך כנת מסאפר ולא פי גירהם מא ידרי אלאנסאן הל
- הם קדם או גדד וקד אמתתל אלממלוך אמר מולאה פי
- אלקולין אלדי טלבתהם אלואחד ואברהם היו יהיה לגוי גדול
- עצום ורב ואלתאני יענו בזמירות יפת אלהים ליפת
- יא מולאי ודין ישראל מא בטלת //אלא// אלצבאן פי קראתהם אלי אן
- כתבתהם למחבתי פיך // והם טיי הדא אלכתאב// יא מולאי אלכבז מא נציב נאכלה
- אלא פי וסט אלצגאר פאללה יעין יא מולאי אמא בן אלרייס
- אלשיך אבו אלפרג' פאני א...תה בה אן ירוח לא ישך אנה
- אנעאק מן גהה גבאיה ללכניסה אלדי ללקדס ומן אגל
- אלרבנים רבמא אן //יעמל// אלפ.. ענדנא פאגתמע בי רבי
- שמואל שצ ס[א]עה כתאבה הדה אלאסטר קאל לי אנא מעוול
- פלם יכון קדאמי סוי הדה אלורקה פ[ ] פיהא ואמא
- אלאקאויל פכתבתהם מן קבל בג' איאם ומא עלמת
- ראיה פי אי מעני פהו אסתאדי אללה יחפטה ובל[ית]
- עלי מפארקתה פכלמא יצל אליה מן אלמעונה מן
- אלקהל פמא יציע לך לאנה עלי כל חאל מא יפהם יתכלם
- בלסאן אלערב כיף יצלח ואלגמאעה פי ציקה עטימה
- [וה]דא מן קלה אלמעאיש אללה ירד אלעאקבה אלי כיר
- קראת עליך אלסלאם ועלי מן תחוטה ענאיתך אלסלאם
- כביר וצגיר ושלומך יגדל ואל ידל לעד אמן נצח סלה
- כב שבט אתקכה לשטרות ושלום
Margin
- ואהלך גמיעהם פי עאפיה מא פיה [ ]
Address
- הדרת כ'ג'ק' מר' ור' מאיר החזן השר היקר תפארת
- החזנים ועוזם ירום הודו ויגדל כבודו בן כ[ג'ק' מר'] ור'
- יכין הזקן הנכבד נ'ע' אמונה אומן
Notes Recto
- במקור: 'פקבלהם', וצריך להיות: 'פקבלתהם' (=נישקתים).
- יודו לה' חסדו: תהילים קז, כא. מובא בבבלי ברכות, מד', בהקשר לחובת ההודיה על מי שנרפא ממחלה.
- נראה שיהודה, שהיה רופא וחזן במקצועו, כותב כאן בשני קולות. בקולו של הרופא הוא משביע את מאיר לבל ישתה כלל, ואילו בקולו של החזן והידיד הוא רק מייעץ לו שלא להרבות בשתייה. על מנהגם של חזנים להרבות בשתייה ראו תשובות הרמב"ם, מהדורת פריימן, עמ' 16-15 וראו גם גויטיין, חברה, ב, עמ' 223. ייתכן שהדברים נכתבו בנימה של הומור.
Verso
- צבאן במקום: צביאן.
- כ"ב בשבט אתקכ"ה, כלומר 13 בפברואר שנת 1214.
