رسالة: T-S 13J27.11
رسالة T-S 13J27.11What's in the PGP
- صورة
- 1 Transcription
الوصف
Letter from Yehuda b. Aharon Ibn al-ʿAmmānī, in Alexandria, to Abū l-Majd Meir b. Yakhin ("the Glory of the Cantors and their strength"), in Fustat. Dated: 22 Shevat 1525 Seleucid, which is early 1214 CE. In the letter are found the repercussions of the arrival of French rabbis to Alexandria. The community seems to be in a serious crisis due to the lack of leadership. (Information from Frenkel.) Yehuda additionally congratulates Abū l-Majd on his recovery (r.7-12) and agrees that his illness is primarily caused by drinking too much wine and that he should moderate his drinking (r.22-24). He refers to a frail woman (r.14-15). He reports that Abū l-Majd's brother Abu l-Najm Hilal is ill: he never fully recovered since a nail entered his leg months ago, and he does not or cannot open his mouth (r.15-19). He only reports this because it is said that Hilāl may be on his deathbed. (Cf. INA D-55 f.4, also known as IOM D 55.4, summarized in Med Soc II, 220 and V, 155, in which Yehuda writes to Eliyyahu the Judge that “[Hilāl] went to rest in the evening and did not awake in the morning. It was the first day of the holiday, and he was buried on the same day; he left a fine boy of sixteen, who studies with me.” However, Hilāl's fatal illness was different than the one mentioned in this letter, as Hilāl was still alive in December 1214 when he wrote T-S 13J21.27, having recently traveled from Alexandria to Fustat and back.) Yehuda devotes much space to discussing piyyutim that these two cantors have sent or will send each other (r.25-v.9); rebukes Abū l-Majd for failing to date his letters (v.1-4); mentions the financial difficulties in his household (v.9-10); mentions Abū l-Faraj b. al-Rayyis (=Eliyyahu the Judge) and his fundraising for Jerusalem (v.10-13); and ends with a recommendation for R. Shemuel who approached him as he was writing this letter and seems to intend to travel to Fustat. R. Shemuel does not speak Arabic and is dependent on the community's aid (v.13-21). ASE
العلامات
Editor: Frenkel, Miriam
T-S 13J27.11 1r
Recto
- בשמ' רחמ' מן שאכר תפצלה יה[ודה]
- וצלת כתב מולאי וסיידי אלשיך אב[ו למגד]
- מאיר החזן ירום הודו ויגדל כבודו גמע אללה
- אלשמל בנטרה אלשריף אמן אלהי אמן סלה
- פקבלהם קבל אלוקוף עליהם וסררת אלהים יודע
- בבלוג אלאמאל אללה יזידך מזאד כל כיר ויזכיני
- איצא אלי דלך יודו לה' חסדו עלי אלסלאמה ובקי קלבי
- ענדך מן גהה מרצך אללה לא יוריך באס ויצד
- ענך כל אדיה למען שמו הנכבד והנורא ובקית
- משגול אלסר אלי אן גא מן ענד אלמולא כתאב ואנת
- תדכר פיה אנך תוגהת אלי אלעאפיה אללה לא
- יעדמנא ולא אהלך נטרך [ ]
- מן הדה אל[נס?]א ולא יוריהא פי אחד מנכם באס
- יא מולאי מא הי אלא אנהרמת מא בקי להא מא
- תקום ולא תקעד //פלא תתכלא ענהא// ואכוך אלשיך הלאל אללה יחפטה חצל
- לה //מרץ'// אן דכל פי רגלה מסמאר לה אשהר ואלי אלאן מא
- פאק פיאק כלי וקאסא שדה וולידאתה מרצא פי
- חאל צעב ומא יפתח פמה אלסכון ולולא יקאל לה
- הו עלי מרצה למא [עלמתך?] בה וקאל לי איצא ען
- מפצל אל[כ]הן אנה אשתרי לך אלשופר באלפצה
- והו מא ישתהי אן יבקא תפצלה עליכם הדא ..ה
- ואמא מא דכרתה אן אכתר מרצך מן שרב אלנביד
- מא כאן אלא ראי צאיב פי אלימין אנך מא תשרבה
- ווצייתי ענדך אלא תכתר מנה וסרני איצא וצול אלסליחה
- ואנחנו לא נדע וג' ואמא אלאכרי פאן עדרהא עלמנה{!}
- יא מולאי ועלי קלבי מן גהתהא צעובה עטימה פאללה
- יעין עלי אכדהא ולכן יא מולאי תמייזת עמי למא אן
- צלא בהא פי אלאשמורות ראית אולהא אמונתך
- יודיעו פלעל תרגע תגתמע באבן אלסדיד
- ותקצדה פיהא וחייך הטובים מא נפדת מן גהתהא אלא
- למרשיליה יא מולאי לו אנה יקולהא פי אלחול
- אנכתבת ואלא מא יקולהא אלא פי לילה אלעקדה או
- לילה אלסבת אדא לא תנכתב אלב[ת]ה
Right Margin
- לאן //אנת// למא אן סאלת ברכאת עליהא קלת לה עלי אלנק[ ]א בשרא [ ]
- יא מולאי י[ ] הא תוכד כמא וגדת אנת אלמי׳ כמכה׳ עלי קאפיה אלה׳
T-S 13J27.11 1v
Verso
- יא מולאי לא בד מא נתכאצם מעך כצומה שדידה
- כם נקצדך אנך אדא כתבת כתאב תעמל לה תאריך
- הודא כתאבין וצלו מא להם תאריך האולי מערופין לאגל
- אנך כנת מסאפר ולא פי גירהם מא ידרי אלאנסאן הל
- הם קדם או גדד וקד אמתתל אלממלוך אמר מולאה פי
- אלקולין אלדי טלבתהם אלואחד ואברהם היו יהיה לגוי גדול
- עצום ורב ואלתאני יענו בזמירות יפת אלהים ליפת
- יא מולאי ודין ישראל מא בטלת //אלא// אלצבאן פי קראתהם אלי אן
- כתבתהם למחבתי פיך // והם טיי הדא אלכתאב// יא מולאי אלכבז מא נציב נאכלה
- אלא פי וסט אלצגאר פאללה יעין יא מולאי אמא בן אלרייס
- אלשיך אבו אלפרג' פאני א...תה בה אן ירוח לא ישך אנה
- אנעאק מן גהה גבאיה ללכניסה אלדי ללקדס ומן אגל
- אלרבנים רבמא אן //יעמל// אלפ.. ענדנא פאגתמע בי רבי
- שמואל שצ ס[א]עה כתאבה הדה אלאסטר קאל לי אנא מעוול
- פלם יכון קדאמי סוי הדה אלורקה פ[ ] פיהא ואמא
- אלאקאויל פכתבתהם מן קבל בג' איאם ומא עלמת
- ראיה פי אי מעני פהו אסתאדי אללה יחפטה ובל[ית]
- עלי מפארקתה פכלמא יצל אליה מן אלמעונה מן
- אלקהל פמא יציע לך לאנה עלי כל חאל מא יפהם יתכלם
- בלסאן אלערב כיף יצלח ואלגמאעה פי ציקה עטימה
- [וה]דא מן קלה אלמעאיש אללה ירד אלעאקבה אלי כיר
- קראת עליך אלסלאם ועלי מן תחוטה ענאיתך אלסלאם
- כביר וצגיר ושלומך יגדל ואל ידל לעד אמן נצח סלה
- כב שבט אתקכה לשטרות ושלום
Margin
- ואהלך גמיעהם פי עאפיה מא פיה [ ]
Address
- הדרת כ'ג'ק' מר' ור' מאיר החזן השר היקר תפארת
- החזנים ועוזם ירום הודו ויגדל כבודו בן כ[ג'ק' מר'] ור'
- יכין הזקן הנכבד נ'ע' אמונה אומן
Notes Recto
- במקור: 'פקבלהם', וצריך להיות: 'פקבלתהם' (=נישקתים).
- יודו לה' חסדו: תהילים קז, כא. מובא בבבלי ברכות, מד', בהקשר לחובת ההודיה על מי שנרפא ממחלה.
- נראה שיהודה, שהיה רופא וחזן במקצועו, כותב כאן בשני קולות. בקולו של הרופא הוא משביע את מאיר לבל ישתה כלל, ואילו בקולו של החזן והידיד הוא רק מייעץ לו שלא להרבות בשתייה. על מנהגם של חזנים להרבות בשתייה ראו תשובות הרמב"ם, מהדורת פריימן, עמ' 16-15 וראו גם גויטיין, חברה, ב, עמ' 223. ייתכן שהדברים נכתבו בנימה של הומור.
Verso
- צבאן במקום: צביאן.
- כ"ב בשבט אתקכ"ה, כלומר 13 בפברואר שנת 1214.
