رسالة: T-S 20.106

1. [אני] שלה הששי בן נחום חרטתי שיטתויים הללו במשאת
2. [חן וחסד] וברכה ותפארת וגדולה וחיים עד העולם למרינו ורבינו
3. [אפ]רים הוא גם הוא הנקוב בשם אבו כייר יהי רצון צורו
4. [להתמיד] שם תפארתו כימי דוק עלי חלד אמן` ואכן הוצרכתי
5. [לו כ]י הושמצה אזני כי אמרו האומרים שאין אשקלון
6. [אלא מארץ פלשתי]ם זה הדבר הזכרנו לפני אדונינו הגאון
7. [והשיב כי כל מי ש]למד ספר שופטים לא יאמר כזה
8. [כי בספר שופטים כ]תוב וישאלו בני ישראל ביי לאמר
9. [מי יעלה לנו אל הכ]נעני בתחילה להלחם ויאמר יי יהודה
10. [יעלה ה]נה נתתי את הארץ בידו` וכת בתריה וילחמו בני
11. [יהודה בי]רושלים וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיד
12. [שלחו בא]ש` וכת וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני
13. [וישב צפת] ויחרימו אותה ויקרא //את// שם ה//עיר// [[ ]] חרמה` וילכד
14. [יהודה את] עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה`
15. [ואת עקרו]ן ואת גבולה וגם מצודת ציון היא עיר דוד
16. [לא כבשו] עד שבא דוד ולכדה והוריש את היבוסי אשר
17. [בה כמו שכת] בדברי הימים וילך דוד וכל ישראל
18. [ירושלים היא] יבוס ושם היבוסי יושבי הארץ
19. [ויאמרו ירשבי יבוס] לדוד לא תבא הנה וילכד

Verso:

1. דוד את מצודת ציון עיר דוד ואם כדבו[ם] שא[שקלון]
2. אינה מארץ ישראל מפני שלכדוה בני יהודה ל[א]
3. יהושע אם כן גם ירושלים שלכדו הם עם אשקלו[ן וכן]
4. ציון //עיר דוד// שלא נלכדה עד שלכדה דוד וכאלה רבות
5. שאינן מארץ ישראל` ואם יעלה על לב ה[אומרים]
6. שאשקלון היא ארץ פלשתים כמו שכת ב[שמשון]
7. ותצלח עליו רוח יי וירד אשקלון ויך מהם [שלשים איש]
8. ויקח את חליצותם וכו מפני שלאחר שלכדו [בני ישר]
9. את אשקלון ואת עזה הוסיפו בני ישר לעש[ות הרע בעיני]
10. יי< בימי השופטים ונתנם ביד פלשתים ולכ[דו הערים]
11. הטובות שבארץ ישר גם אשקלון גם עזה [דכת]
12. ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני [יי< ויתנם]
13. ביד פלשתים ארבעים שנה ואם תאמ[ר שאינה]
14. מארץ ישר מפני שבאו פל[שתים באשקלון]
15. גם כל ערי ישראל מתוך [שלכדון האויבים]
16. בימי השופטים ובימי המל[כי]ם [אינן מארץ ישר]
17. כדכת //בדבהי// ברחבעם בן שלמה ויעל ש[ישק מלך מצרים]
18. על ירושלם ויקח את אוצרות בית [יי< ואת אוצרות]
19. בית המלך ואומר ויהי בשנה החמ[שית למלך]
20. רחבעם עלה שישק מלך מצרים על [ירושלים כי מעלו]
21. ביי< וכו וילכד את ערי המצדות אש[ר ליהודה]
22. ויבא עד ירושלם` ואומר בדברי הי[מים ועוד]
23. אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי [ופלשתים]
24. פשטו בערי השפלה והנגב ליה[ודה וילכדו]
25. את בית שמש ואת אילון ואת [הגדרות ואת שוכו]
26. ובנותיה ואת תמנה ובנתיה וא[ת גמזו ובנותיה]
27. וישבו שם` ואם כדברי האומ[ר שאשקלון אינה]
28. מארץ ישראל גם כל ערי [יהודה אשר לכדו]
29. פלשתים מיהודה וישב[ו בהן אינן]
30. מארץ ישראל גם הם ל[כדו
31. מפני שכולם מארץ מצ[רים
32. בארץ ישראל בכל אלה הכפרים [
33. ובעזה אתם עושים כשערי [
34. לפי שכל ארץ ישר אינם שומ[רים
35. אחרי ואפילו אלו היה כדברי ה[אומרים שאין]
36. אשקלון מארץ ישר והמון [
37. אנו קודם שנבוא באשקלון באנו בש[
38. בית דין וכל הישיבה מגזירתו כמצ[
39. ובאנו בחיפה וגם התפללו על[י בה ששי (?)
40. והכל מודים כי חיפה מארץ ישראל היא ה[
41. מדנם ואין קץ לדברי רוח ואתה חכם [בתורה]
42. וכל רז לא אנס לך ומימות שהיתה הישיבה ב[
43. הם ממנים ששי ושביעי ואב בית דין וא[פילו גאון]
44. בין בארץ בין בחוצה לארץ [ ] מכבר
45. אבל סמיכה היא דבר אחר כדתנן [בסנהדרין]
46. בפרק ראשון תאנא סמיכה וסמיכת זקנים [בשלשה אל]
47. רב אחא בריה דרבא לרב אשי היכי סמכ[ין להו מניח]
48. להו ידיו ארישיהון וסמכין להו [אל סמכין ליה]
49. בשמא דלמא קרי ליה רבי ויהבי [ליה רשותא למידן]
50. ומשמדא [נשתכחו דיני סמיכה מישראל (?)